האם אי פעם חלמתם חלום כל כך אמיתי וכל כך מוזר, שחשבתם שאין מצב שהוא יכול להיות מהראש שלכם? כשמדברים על סוריאליזם, יצירות אומנות המשתייכות לסגנון הזה הן בדיוק כאלה - חלונות אל הלא מודע, אל עולם הדמיון והפנטזיה, בו גבולות ההיגיון מיטשטשים והמציאות מתעוותת. הן מזמינות אותנו למסע אל תוך עולם של דימויים מפתיעים, סותרים, לעיתים מטרידים, אך תמיד מרתקים. עולם בו שעונים נמסים, גברים בחליפות נופלים מהשמיים ותפוח ירוק מסתיר פנים אנושיות.
הסוריאליזם, תנועה אמנותית ותרבותית שפרחה במחצית הראשונה של המאה ה-20, ממשיכה לרתק ולסקרן אותנו גם כיום. יצירות האמנות הסוריאליסטיות, בין אם מדובר בציור, פיסול, קולנוע או כתיבה, מזמינות אותנו לצלול אל תוך עולם פנטסטי, חידתי ומלא סתירות. עולם בו ההיגיון מפנה את מקומו לדמיון חופשי ולמחשבות לא מודעות, כפי שביקשו הסוריאליסטים לעשות במסעם אל תוך עולמם הפנימי.
אבל מה זה סוריאליזם בעצם?
המילה "סוריאליזם" (Surrealism) נגזרת מהצרפתית ומשמעותה "מעל המציאות". התנועה הושפעה רבות מרעיונותיו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שטען כי מתחת לפני השטח של התודעה המודעת שלנו מסתתר עולם שלם של מחשבות, דחפים ורגשות לא מודעים. אז מה זה סוריאליזם בהקשר זה? ובכן, אפשר לומר שהסוריאליסטים חקרו את העולם התת-מודע הזה ולתת לו ביטוי ביצירותיהם.
בהשפעת רעיונותיו של פרויד על "העולם הפנימי", ראו הסוריאליסטים את התודעה המודעת, החברה והנורמות החברתיות כגורמים מגבילים. הם האמינו שרק באמצעות התעלות מעל התודעה המודעת ושאיבה מכוחו של התת-מודע, נוכל לגלות ולבטא את האמת הפנימית שלנו, אותה אמת הטמונה בפוטנציאל היצירתי ובביטוי האנושי הראשוני.
ליצירתם, הם ביקשו לחשוף ולחקור את גבולות הביטוי האנושי הטבעי, את הפוטנציאל ואת האמת. לשם כך, הם יצרו יצירות אמנות מבריקות, שלעתים נתפסו כחלומיות, מעוותות, מביכות חברתית, מטרידות, ואף מטורפות. באמצעות קולנוע, ציור, פיסול, ספרות וצורות אמנות אחרות, הם פתחו את עצמם ושיתפו את העולם הפנימי שלהם, את עולם הדמיון החופשי והמחשבות הלא מודעות.
אחד המאפיינים הבולטים של הסוריאליזם, ושלא כמו סגנונות ציור אחרים, הוא השילוב של דימויים לא קשורים לכאורה, היוצרים תחושה של הפתעה, זרות ואף אבסורד. לדוגמה, בציורו המפורסם של רנה מגריט, "בנו של האדם", אנו רואים אדם חבוש מגבעת וכובע, פניו מוסתרות על ידי תפוח ירוק גדול. השילוב המוזר הזה מעורר בנו שאלות ותהיות, ומזמין אותנו לפרש את היצירה בדרכנו שלנו.
מאפיינים ורעיונות של הסגנון הסוריאליסטי
מעניין לראות איך רעיונות אלו, שצמחו מתוך הסוריאליזם, מוצאים ביטוי גם באמנות רחוב מודרנית, ובפרט בציורי גרפיטי. אמני גרפיטי, בדומה לסוריאליסטים, מבקשים לעיתים קרובות לערער על המוסכמות החברתיות, לחשוף את הצדדים הנסתרים של המציאות ולעורר את הצופה לחשיבה ביקורתית. הם עושים זאת באמצעות שילוב דימויים לא שגרתיים, סמליים ולעיתים קרובות פרובוקטיביים, המעלים שאלות נוקבות לגבי החברה, התרבות והפוליטיקה.
בדיוק כמו שהסוריאליסטים שאפו לשחרר את הדמיון הטהור ולהתגבר על הדיכוי של התודעה המודעת, גם אמני גרפיטי מבקשים לשבור את המוסכמות האמנותיות ולחשוף את האמת הפנימית שלהם, ללא התחשבות בנורמות החברתיות המקובלות. הם משתמשים בקירות הרחוב כקנבס ענק ליצירת עולמות ויזואליים חדשים, מלאי דמיון, צבע וחופש ביטוי.
כאמור, הסוריאליזם הושפע מספרו של זיגמונד פרויד, "פירוש החלומות". הספר הציג את הרעיון שחלומות ותת-המודע ממלאים תפקיד מרכזי ברגשות, תשוקות, מיניות ואלימות. למרות שרובם מודחקים, עולמנו הפנימי על מורכבותו יכול לחשוף את ליבת האנושיות שלנו. דימוי סוריאליסטי נחשב לבולט במיוחד, וזאת מכיוון שאינו מבוסס על שום דבר שראיתם בעבר. ייחודיות זו מקשה על הגדרתו ולעתים אף על הבנתו.
עם זאת, מטרת העצמת התודעה הלא מודעת היא לשחרר דמיון טהור ולהתגבר על הדיכוי של התודעה המודעת – דיכוי שנגרם, כך האמינו, על ידי התניה חברתית וטאבו שהגבילו את הזרימה הטבעית של החיים והדמיון. במובן זה, כשדובר על סוריאליזם, אמנים ביקשו להיות ביזאריים, בלתי צפויים, לא רציונליים, פואטיים, לא שגרתיים ומעל הכל חופשיים ללא הגבלה. הם רצו לחולל מהפכה בחוויית האדם הפשוט ולאפשר לו לחיות בחופשיות.
השפעות הסוריאליזם
כששואלים מה זה סוריאליזם באומנות, חשוב לדבר על כך בהרחבה מסוימת. אחרי הכל, הסוריאליזם לא נשאר רק בין כתלי המוזיאונים והגלריות. השפעתו חרגה מתחום האמנות הפלסטית ונגעה בתחומי תרבות רבים, כמו קולנוע, ספרות, מוזיקה ואופנה. בקולנוע, במאים כמו לואיס בונואל ופדריקו פליני שילבו אלמנטים סוריאליסטיים ביצירותיהם, כמו סצנות חלום הזויות ודימויים סמליים.
מעניין לציין כי ניתן למצוא קשרים מסוימים בין סוריאליזם (יצירות אומנות סוריאליסטיות) לבין סגנונות ציור אחרים. לדוגמה, פיקאסו, אבי הקוביזם, התנסה גם הוא בציור סוריאליסטי, וביצירותיו ניתן למצוא עיוותי צורה ופרספקטיבה, המשקפים את השאיפה לערער על תפיסת המציאות המקובלת.
בספרות, סופרים כמו אנדרה ברטון, מחבר המניפסט הסוריאליסטי, וגבריאל גרסיה מארקס שזרו סיפורים פנטסטיים ואבסורדיים, המטשטשים את הגבול בין מציאות לדמיון. גם המוזיקה לא חמקה מהשפעות של סוריאליזם. אמנים רבים השתמשו בסגנון, אותו ניתן למצוא ביצירותיהם של מלחינים כמו אריק סאטי ואיגור סטרווינסקי, ששילבו צלילים לא שגרתיים ושברו מוסכמות מוזיקליות.
אך אם נחזור לאומנות הציור, ניתן לומר שישנם קווי דמיון בין הסוריאליזם לבין האימפרסיוניזם, במיוחד בניסיון ללכוד את הרגע החולף ואת התחושות הפנימיות של האמן. המשותף לשני הסגנונות הוא ששניהם ביקשו לתת ביטוי לתפיסה סובייקטיבית של העולם, וכך, לחשוף את עולמו הפנימי של האמן. אם אתם מחפשים לשפר את כישוריכם בציור, מומלץ להתייעץ עם מורה לציור תל אביב.
סוריאליזם: אמנים ידועים
התנועה הסוריאליסטית הולידה כמה מהאמנים המשפיעים והחשובים ביותר של המאה ה-20, אמנים שפרצו את גבולות הדמיון ויצרו עולמות ויזואליים חדשים ומפתיעים. ביניהם ניתן למנות את:
- סלבדור דאלי - אמן ספרדי, אקסצנטרי ומוכר, שנודע בזכות ציוריו הריאליסטיים להפליא, אך מלאי דימויים הזויים ופנטסטיים, כמו שעונים נמסים ונמלים זוחלות על פני שעון. יצירותיו המפורסמות כוללות את "התמדתו של הזיכרון" ו"פיתוי אנטוניוס הקדוש", המלא בדמויות גרוטסקיות ופנטסטיות.
"התמדתו של הזיכרון", יצירת המופת של סלבדור דאלי משנת 1931, היא לא סתם ציור, היא חלום שנשפך על בד. דמיינו לעצמכם שעונים רכים, כמעט נוזליים, נמסים על ענפי עץ וצוקים, כאילו הזמן עצמו איבד ממשמעותו. דאלי, אמן הסוריאליזם האקסצנטרי, יצר עולם בו ההיגיון מתמוסס, ותחושת הזמן המעוותת משאירה אותנו תוהים לגבי טבע המציאות.
- רנה מגריט - אמן בלגי שנודע בציוריו המדויקים והריאליסטיים, המשלבים אלמנטים סוריאליסטיים המערערים על תפיסת המציאות שלנו. בציור "בנו של האדם", פניו של גבר מוסתרות על ידי תפוח ירוק המרחף באוויר, וב"גולקונדה" גברים בחליפות נופלים מהשמיים כמו גשם. מגריט שיחק עם דימויים מוכרים והציב אותם בהקשרים בלתי צפויים, כדי ליצור תחושה של זרה וחוסר היגיון.
- מקס ארנסט - אמן גרמני חלוצי שהתנסה בטכניקות שונות כדי ליצור דימויים סוריאליסטיים. הוא היה אחד ממפתחי טכניקת הקולאז', בה הוא שילב דימויים ממקורות ויזואליים שונים כדי ליצור עולם פנטסטי ומלא סתירות. הוא גם פיתח את טכניקת ה"פְרוטַאז'", בה הוא השתמש בחפצים יומיומיים, כמו עלים ומפתחות, כדי ליצור טקסטורות ודפוסים על הבד.
- ז'ואן מירו - אמן ספרדי שפיתח סגנון מופשט וסוריאליסטי ייחודי, המאופיין בצורות אורגניות, צבעים עזים וקווי מתאר שחורים עבים. יצירותיו מלאות חיות ושמחת חיים, ומזכירות לעיתים קרובות ציורי ילדים או אמנות פרימיטיבית. מירו שאב השראה מהטבע, מהחלומות ומהמיתולוגיה, ויצר עולם סימבולי עשיר ופיוטי.
סוריאליזם היום
גם כיום, כמעט מאה שנה לאחר לידתה של התנועה הנקראת סוריאליזם, יצירות אמנות סוריאליסטיות ממשיכות לרתק ולהדהד. הן מזכירות לנו את כוחו של הדמיון, את חשיבותה של החשיבה החופשית ואת העושר והמורכבות של העולם הפנימי שלנו.
מוזיאונים ברחבי העולם מציגים תערוכות של אמנות סוריאליסטית, ואמנים עכשוויים רבים ממשיכים לשאוב השראה מהתנועה. תנועת הסוריאליזם היא תנועה אמנותית מעניינת מאוד מכיוון שהיא מבקשת מאיתנו להסתכל מעבר למגבלות שלנו ולרגשות השטחיים שלנו. היא מזמינה אותנו להתעמק בליבת מי שאנחנו כפרטים וכיצורים אנושיים ומובילה אותנו לחוט המקשר בינינו.
האומנות הסוריאליסטית היא אקספרסיבית מבלי להיות מתויגת כיצירת אומנות אקספרסיוניסטית, ועוסקת בנושאים פסיכואנליטיים מבלי להיות מקושרת למדע. כשאתם רואים את היצירה, עליכם להתעמק בעולמכם הפנימי כדי להבין אותה, להקרין וכך לשחרר את תת-המודע שלכם על הבד וליצור משמעות חדשה עבורכם כצופים ברמה עמוקה יותר.
הסוריאליזם, כך נראה, ימשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות, כמעין תזכורת מתמדת לחשיבותם של חלום, פנטזיה ודמיון. הוא ימשיך לאתגר את תפיסת המציאות שלנו, לעורר בנו שאלות ולעודד אותנו לחשוב מעבר לגבולות ההיגיון. בדיוק כפי שעשה במאה ה-20, הסוריאליזם ימשיך להוות מקור השראה לאמנים, יוצרים וחולמים, ויזכיר לנו שלעולם אין להפסיק לחלום, לדמיין ולחקור את נבכי עולמנו הפנימי.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
