מה שחשוב בסרט איננה המציאות, אלא מה שהדמיון יכול לחולל בו.
צ'ארלי צ'פלין
תוהים איך נוצר והוכנס הסאונד לסרטים? או בכלל, מה זה פסקול? מדובר בתהליך טכנולוגי ויצירתי ארוך שכלל מעורבות של כמה אנשים. רוצים לגלות עוד על ההמצאה המרתקת הזו שאנחנו עדיין נהנים ממנה כיום? אתם במקום הנכון!
לסאונד יש תפקיד חשוב בסרטים, והוא לעיתים קרובות הדבר הראשון שאנחנו חווים מסרט. פעמים רבות, המוזיקה והצלילים הם אלו שמרגשים אותנו והופכים סרט לבלתי נשכח. ראשית הקולנוע בסדרה ארוכה של סרטים אילמים, אז איך בעצם נכנס הסאונד לסרטים?
תחילת הקולנוע: המצאת הסרט
הקולנוע התחיל עם הקינטוסקופ בשנת 1891, מכונה ואב-טיפוס של מקרן סרטים, שהומצאה על ידי תומאס אדיסון וויליאם דיקסון. הקינטוסקופ יצר אשליה של תנועה דרך הקלטה ולאחר מכן הקרנה מהירה של תמונות סטילס רבות על מסך. אב-הטיפוס של הקינטוסקופ איפשר לאדם אחד לצפות בתמונות נעות.
לאחר ההדגמה הציבורית הראשונה שלו ב-1893, הפך הקינטוסקופ להצלחה מסחרית ברחבי העולם. האחים לומייר זיהו הזדמנות והיו הראשונים שהציגו תמונות נעות מוקרנות לקהל ששילם כרטיס ב-1895 בפריז. הם השתמשו במכשיר בשם סינמטוגרף, שהיה גם מצלמה, גם מקרן וגם מדפסת סרטים באותו מכשיר.
הסרטים היו בשחור-לבן ללא צבעים ורובם גם הוקלטו והוקרנו ללא סאונד, והסתמכו על כתוביות ביניים להסביר נקודות חשובות בין סצנות. בנוסף, היו פסנתרנים או תזמורות חיות שליוו את הסרט בזמן הקרנה באולם. הסאונד עדיין היה חסר בשלב הזה, אך תעשיית הקולנוע הצעירה המשיכה להשקיע ולחקור כדי להביא קסם גם לאוזנינו.
מה זה פסקול ולמה זה כל כך חשוב?
אז באמת, מה זה פסקול? מדובר בהרבה יותר ממוזיקה שמלווה את הסרט. זה כולל את הדיאלוגים, האפקטים הקוליים, והמוזיקה המקורית, כל מה שנכנס לאוזניים של הצופה. פסקול של סרטים יוצר את האווירה, מדגיש רגעים חשובים, ומוסיף רובד רגשי לסצנות.
בסרטים הראשונים עם פסקול, לא היה פשוט להקליט ולהקרין סאונד בצורה מדויקת. המצלמות היו רועשות והציוד מגושם, ולכן נדרשו אולפנים אטומים לרעש וטכניקות הקלטה חדשניות. אבל כל זה היה שווה, כי מהר מאוד הבינו שהקהל רוצה יותר מסתם תמונה, הוא רוצה לשמוע.
עם הזמן, השילוב בין התנועה לסאונד יצר את הגל הנהדר של סרטים מוזיקליים עם ריקודים ושירים, שהיו שיא הבידור. אחת הדוגמאות הזכורות ביותר היא הסרט "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1939 בכיכובה של השחקנית האגדית ג'ודי גארלנד בתפקיד דורות'י, שהיה גם אחד הסרטים הראשונים שהציגו את המעבר משחור-לבן לצבעים.
תחילתו של הסאונד: הקלטה וסרטים מדברים
ב-1913, חברת Western Electric, שהייתה אז רק חטיבה של AT&T, הייתה הראשונה שרכשה את זכויות השימוש באודיון של דה פורסט, סוג של שפופרת ריק משולשת. המכשיר הזה פותח הלאה ואיפשר לראשונה הגברה אלקטרונית. המחקר שלהם המשיך להתרחב והם עבדו במרץ על טכנולוגיות הקלטה הן לסאונד על גבי תקליט והן לסאונד על גבי סרט.
כאן נכנסו לשימוש הסרטים המדברים ('טוקיז') בשנות ה-20 המאוחרות. הם קיבלו את שמם בזכות הדיאלוגים המוקלטים שנוגנו בסנכרון עם התמונה שעל המסך. הרבה לפני שנפתחו בתי ספר למשחק, אחד הסרטים העלילתיים הראשונים שהוצגו כסרט מדבר היה "זמר הג'אז" בשנת 1927.
האחים וורנר היו אחד האולפנים הראשונים בהוליווד שלקחו סיכון והתעניינו בטכנולוגיית הסאונד, לאחר הדגמה של מערכת הסאונד-על-תקליט של Western Electric שנקראה גם ויטפון (Vitaphone). הסאונד-על-תקליט היה פטיפון שהקליט או ניגן סאונד בסנכרון עם סרט קולנוע. המערכת השתמשה בקישור מכני עם מקרן הסרטים כדי לשמור על סנכרון מדויק.
הסרט הראשון שהציג גם תמונה וגם סאונד באמצעות ויטפון היה דון חואן ב-1926. אף שהסרט לא כלל דיאלוגים, הוא הכיל קטעים מוזיקליים מוקלטים ונאום מוקלט של וויל הייז. לקח עוד שנתיים עד שהאחים וורנר שחררו את הסרט העלילתי הראשון שכל כולו דיבור, אורות ניו יורק. ההצלחה המסחרית שלו הובילה את הוליווד לסיים את עידן הסרט האילם ולפתוח עידן חדש של קולנוע כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.
הסרטים המדברים חוללו מהפכה באופן שבו סופרו סיפורים על המסך, ופתחו דלת להזדמנויות וליצירתיות בהוליווד. זה שינה את הדרך שבה הופקו והופצו סרטים, והשפיע אפילו על בתי הקולנוע, שלא היו מצוידים להקרין סרטים עם סאונד. זמרים ותזמורות לא היו נחוצים עוד, והיה צורך להחליפם בציוד חדש.
מאותו רגע, כל מי שלמד משחק נדרש לדעת איך לעבוד עם מיקרופון. פתאום חשוב לא רק איך אתה זז, אלא גם איך אתה נשמע. אפילו שחקנים שלמדו לפי שיטת המשחק של סטניסלבסקי נאלצו להסתגל. כדי לפצות על הירידה בתנועה, במאים החלו להשתמש במספר מצלמות בו זמנית כדי לשמור על עניין ופרספקטיבה משתנה.
ההתקדמות הגדולה הזו בתחום הסאונד הציבה את ארצות הברית והוליווד כאחת המובילות והמשפיעות ביותר בעולם מבחינת תרבות ומסחר. באירופה, אנשים היו חשדניים יותר כלפי השימוש בסאונד בקולנוע, בשל החשש מהשפעותיו על האסתטיקה והיתרונות של הקולנוע האילם.
עם זאת, הוויטפון וטכנולוגיית הסאונד-על-תקליט איפשרו רק ערוץ סאונד אחד, מה שהקשה על חסימת רעשים חיצוניים או שחקני רקע. אפילו המצלמות עצמן היו רועשות, ולכן נעשה שימוש בתאים אטומים לרעש או באולפנים מיוחדים כדי לבודד את הציוד הרועש מהשחקנים.
טכנולוגיה מתקדמת בסאונד
בעוד יוצרי קולנוע למדו לשלוט במלאכת הצילום עם ערוץ סאונד אחד וזוויות שונות, הטכנולוגיה המשיכה לדחוף את הגבולות כדי לספק חזון שאפתני עוד יותר של סיפור קולנועי על המסך.
בחזית ההתקדמות הזו בשנות ה-70 עמד הבמאי המפורסם ג'ורג' לוקאס. ערוץ סאונד מונו לא הספיק לו להפקת האופרה המדעית-בדיונית שלו מלחמת הכוכבים. לוקאס חבר לחברת דולבי סטריאו, ובשיתוף הפעולה ביניהם, הסאונד הוקרן מארבעה ערוצים במקום אחד. זו הייתה מהפכה של ממש בתעשיית הקולנוע.
לדולבי סטריאו הייתה השפעה עצומה על ההיסטוריה של הקולנוע והסאונד, והפקות אמריקאיות הפכו לשאפתניות יותר ויותר.
משם, דולבי סטריאו הציבה את עצמה כחדשנית בתחום סאונד הקולנוע, ובשנת 1991 שחררה את טכנולוגיית Dolby Digital 5.1 בסרט באטמן חוזר. החידוש הזה איפשר שמיעת סאונד מזוויות שונות: שמאל, ימין, מרכז, קדימה, ושוב ימין ושמאל. זה יצר חוויה ייחודית באולמות הקולנוע, ודרש מעורבות של אנשי מקצוע יצירתיים רבים מאחורי הקלעים.
הקולנוע משתדרג: ממונו לדולבי
המעבר לדיגיטל בהפקת סאונד פתח שלב נוסף בהתפתחות ובשיפור. העבודה עברה מקלטות מגנטיות ומכשירי עריכה ידניים לדיגיטל, מה ששיפר משמעותית את ההפקה והאיכות.
המטרה המרכזית הייתה להפוך את הסאונד לממוקד ועוטף יותר עבור הצופה. הפתרון והיצירה היו Dolby Surround 7.1, שבו רמקולים מוקמו גם מאחורי הקהל באולמות. זמן קצר לאחר מכן פותחה מערכת Dolby Atmos, שאיפשרה לסאונד לא רק לעבור בערוצים, אלא גם להפוך ל'אובייקט'.
כלומר, הסאונד קיבל כיוון ותנועה בחלל. לכן קולות של מטוסים או חלליות נשמעים כל כך מציאותיים, עד שאנחנו ממש מרגישים את המהירות בזמן הצפייה.
דוגמה מצוינת לשימוש ב-Dolby Atmos בסרט עדכני היא כוח משיכה, שבו הסאונד תורם לחוויה ממש כמו דמות נוספת, מרעיד את הגוף ויוצר תחושת צלילה מוחלטת.
מספר במאים ומפיקים משתמשים כיום בסאונד כאובייקט על כל היבטיו המשתנים כדי להפיק סרטים כמו הקול בראש, שבו הבמאי והמפיק דיברו על האתגר שבהצגת קולות בתוך ראש של דמות והעברת החוויה הזו לקהל באמצעות הטכנולוגיה הקיימת.
תפקיד הסאונד בקולנוע
כשאנחנו מסתכלים לאחור על ההיסטוריה של הסאונד והצבע בקולנוע, ההתקדמות שהושגה במעט יותר ממאה שנה היא מדהימה. מדהים לראות איך טכנולוגיה והיצירתיות של האנשים שמעורבים באמנות השביעית מעולם לא ויתרו, ותמיד פעלו כדי להעניק לנו חוויה שקרובה ככל האפשר לצליל בחיים האמיתיים.
אם נחזור לתקופה של 'קולנוע אילם', או לזמן שבו נעשה שימוש במוזיקה חיה במהלך סרט, התקופה הזו לא נמשכה זמן רב. השאיפה של הקולנוע המערבי, כמו האחים וורנר, פוקס ודולבי בהוליווד, ושל האנשים מאחורי הטכנולוגיה, לא דעכה, והם הצליחו להוביל להישגים ושיפורים מרשימים בתוך שנים או עשורים ספורים.
גם לאחר כל ההתקדמות הטכנולוגית שנעשתה בתחום הסאונד והקולנוע, ישנם סרטים רבים שנותרו קלאסיקות בהיסטוריה של הקולנוע, דווקא בגלל שהם מייצגים תקופה היסטורית מסוימת.
כל אדם שמעורב בתעשיית הקולנוע שואף תמיד לספק את התמונה, הסאונד, שיטת המשחק, האפקטים, ההפקה, הבימוי, והכול, ברמה הגבוהה ביותר. לכן כל סרט ניתן לזיהוי לפי השימוש שהוא עושה בטכנולוגיה וביצירתיות.
אז מה זה פסקול עבור הקולנוע?
אז אם שאלתם מה זה פסקול, הנה התשובה: זה הכל. מהדיאלוג הראשון, דרך מוזיקה מרגשת, ועד לרעש של מטוס שחולף מעל הראש, פסקול של סרטים הוא חלק מהותי מהחוויה. הוא לא רק משלים את התמונה, אלא מוביל אותה.
ומה לגבי סרטים אילמים? הם לא נעלמו, אלא הפכו לאבן דרך. בלי ההתחלה הזו, לא היינו מגיעים למקום שבו פסקול יכול לגרום לנו לבכות, להתרגש או פשוט להרגיש. הקולנוע ממשיך להתפתח, ועם כל סרט חדש, אנחנו שומעים את זה טוב יותר.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
