לפי איגוד שחקני המסך (Screen Actors Guild), יש כיום ברחבי העולם יותר מ־100,000 חברים פעילים, כולם עוסקים במשחק קולנועי או טלוויזיוני. הנתונים האלה מראים שישנם למעלה ממאה אלף שחקנים מקצועיים ברחבי העולם, שמביאים את עצמם לבמה, למסך הגדול או הקטן, שוב ושוב.
הדבר הכי טוב במשחק הוא שאני יכול לאבד את עצמי בתוך דמות אחרת ולקבל על זה כסף... זה פורקן נהדר. אני לא באמת בטוח מי אני, נראה שאני משתנה כל יום.
השחקן האמריקאי ליאונרדו דיקפריו
שחקנים שממשיכים להתפתח, להתנסות בשיטות משחק חדשות ולחפש אתגרים, מצליחים לא פעם להפוך לכוכבים הוליוודיים. מבין כל השיטות והקואצ'רים למשחק, שיטת המשחק של סטניסלבסקי נותרה הפופולרית ביותר גם כיום, ואנחנו כאן כדי לעשות קצת סדר ולהסביר מהי השיטה, ממה היא מורכבת, היכן ניתן ללמוד אותה, ואילו שחקנים מפורסמים משתמשים בה.
מי היה סטניסלבסקי ולמה הוא עדיין רלוונטי?
קונסטנטין סטניסלבסקי היה הרבה יותר מעוד במאי או מורה. הוא היה זה ששם את היסודות למה שאנחנו מכירים היום בתור שיטת משחק מודרנית. השיטה שפיתח בתחילת המאה ה־20 שינתה את הדרך שבה שחקנים מתקרבים לדמות, ומאז לא מפסיקה להשפיע על עולם התיאטרון והקולנוע.
סטניסלבסקי נולד למשפחה עשירה ברוסיה, אבל דווקא האהבה שלו לבמה הובילה אותו להקים את תיאטרון האמנות של מוסקבה – מהלך שהפך אותו לדמות מפתח בתולדות התיאטרון. מתוך ההתנסות שלו כשחקן ובמאי, הוא החל לגבש את מה שנודע לימים בתור שיטת המשחק של סטניסלבסקי.
סטניסלבסקי אולי התחיל מהתיאטרון, אבל ההשפעה שלו הגיעה גם לקולנוע. אפילו בסרטים אילמים, שבהם לא היו מילים, ניתן לראות שחקנים שמביעים רגש פנימי עמוק, בדיוק כמו שדורשת שיטת סטניסלבסקי.
חשוב לציין שרק מיעוט מהשחקנים זוכים להצלחה מסחרית רחבה, אך הכישרון של שחקנים פחות מוכרים ניכר בתיאטראות קטנים ברחבי העולם. אהבת המקצוע מובילה צעירים רבים לבחור בקריירת משחק, גם אם היא אינה משתלמת כלכלית או מתגמלת מבחינת הכרה ציבורית.
זכרו: אין תפקידים קטנים, רק שחקנים קטנים.
קונסטנטין סטניסלבסקי
מקורות השיטה של סטניסלבסקי
סטניסלבסקי נולד בשנת 1863 באחת המשפחות העשירות ברוסיה. שמו המלא היה קונסטנטין סרגייביץ' אלכסייב, אך ב־1884 הוא אימץ את השם הבמה "סטניסלבסקי" כדי להסתיר את עיסוקו בתיאטרון ממשפחתו. כעבור שלוש שנים, קיבל את ברכת אביו, והפך לדמות מפתח בתיאטרון הרוסי.
סטניסלבסקי נהג לערוך לעצמו הערכות ולכתוב הערות מפורטות כדי להשתפר כל הזמן. מתוך אהבתו לבמה, הקים יחד עם ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו את תיאטרון האמנות של מוסקבה בשנת 1898. התיאטרון הפך במהרה לאחד המשפיעים ברוסיה, באירופה ובעולם כולו.
במהלך עבודתו בתיאטרון, החל סטניסלבסקי לחקור לעומק את תהליך העבודה של השחקן. הוא פיתח שיטות כמו ריאליזם פסיכולוגי, והתחיל לגבש את עקרונות השיטה שלו.
האזכור הראשון של המושג "השיטה" על ידי סטניסלבסקי מתועד כבר ב־1909, אז שילב את העקרונות בתהליך החזרות. ב־1911, לאחר מאמצים רבים, הפכה השיטה לטכניקת המשחק הרשמית בתיאטרון האמנותי של מוסקבה.
מאז ראשית המאה ה־20, שיטות המשחק של סטניסלבסקי זוכות ליישום עולמי. הוא נחשב לדמות החשובה והמשפיעה ביותר בתחום המשחק המודרני. הדבר המרכזי בשיטה של סטניסלבסקי הוא שהשחקן נדרש "לגור בתוך הדמות". מטרת השיטה היא להפוך את המשחק לריאליסטי ואותנטי. כשעברו לסרטים בשחור-לבן, השפה הקולנועית המשיכה להתבסס על אותם עקרונות של רגש, מניע ותגובה.
עקרונות השיטה של סטניסלבסקי
חשוב להבחין בין שיטת סטניסלבסקי לבין "השיטה" של לי סטרסברג, שהתבססה עליה אך התפתחה לכיוון אחר. השיטה של סטניסלבסקי כוללת שבעה שלבים, שנועדו לעזור לשחקן ליצור דמות אמינה:
- מי אני?
- איפה אני נמצא?
- מתי זה קורה?
- מה אני רוצה?
- למה אני רוצה את זה?
- איך אני אשיג את זה?
- מה מונע ממני להשיג את זה?
כן, השאלות האלו נשמעות כמו משהו שאדם משונה שואל את עצמו, אבל הן כלי עבודה חשוב לשחקנים שרוצים ליצור דמות אותנטית. כדי ליישם את השיטה, חשוב לקרוא בעיון את הטקסט, להבין מה מניע את הדמות, איך היא מגיבה בסיטואציות שונות, ולזהות מה היא רוצה ומה עומד בדרכה.
רכיבים נוספים בשיטת סטניסלבסקי כוללים:
ריאליזם בתיאטרון
הקפדה על "הקיר הרביעי", כלומר, לא לפנות לקהל, אלא לשמור על אשליה מציאותית. השיח על הבמה מתבסס על שפה יומיומית וסיטואציות מהחיים, לא על אגדות או פנטזיות.
נסיבות נתונות
זהו למעשה המידע שהשחקן מקבל על הדמות בתחילת ההצגה, סיפור הרקע של הדמות ותשובות לשאלות כמו "מה הוביל אותה להתנהג כפי שהיא מתנהגת?" וכו'.
זיכרון רגשי
שימוש בזיכרונות אישיים מהעבר כדי לעורר רגש אמיתי בזמן ההצגה. מה מחבר את השחקן אל הרגשות שלו עצמו כדי לעורר הזדהות עם הדמות?
"האם הקסום"
השחקן שואל את עצמו "מה הייתי עושה אם הייתי בסיטואציה הזו?". זהו כלי חשוב בלמידת הזדהות עם הדמות.
מה מיוחד בשיטת סטניסלבסקי?
סטניסלבסקי לא רק ביקש מהשחקנים להבין את הדמות שלהם, אלא דרש מהם ממש "לחיות אותה". המשחק לפי שיטתו מבוסס על ריאליזם, לא סצנות מהאגדות, אלא מצבים יומיומיים ואמיתיים.
זה אומר שלא פונים לקהל, לא שוברים את "הקיר הרביעי", ופשוט נותנים לקסם לקרות. אין פלא שסטניסלבסקי עבודת השחקן על עצמו הפכה לכלי חובה בכל קורס בית ספר למשחק רציני.
שיטת סטניסלבסקי עבודת השחקן על עצמו נלמדת גם כאן אצלנו, ולא צריך לטוס ללונדון או ללוס אנג'לס בשביל זה. בישראל פועלים מוסדות מקצועיים ואיכותיים שבהם אפשר להעמיק בשיטת המשחק של סטניסלבסקי, בין אם אתה שחקן מתחיל או כבר עם ניסיון.
להלן שני מוסדות מומלצים:
- ניסן נתיב – בית ספר למשחק בתל אביב ובירושלים: אחד המוסדות המובילים ללימודי תיאטרון בארץ. בתוכנית הלימודים נכללים קורסים המעמיקים בגישה של סטניסלבסקי, כולל תרגולים מעשיים, סצנות, עבודה עם זיכרון רגשי ו"האם הקסום". מדובר בלימודים אינטנסיביים בני שלוש שנים, עם צוות מורים מנוסה מהתעשייה.
- בית צבי – בית ספר לאמנויות הבמה ברמת גן: גם כאן שמים דגש על שיטת משחק מבוססת רגש וריאליזם. סטודנטים בבית צבי נחשפים לשיטות שונות, אך השיטה של סטניסלבסקי מהווה בסיס איתן. ניתן ללמוד במסגרת תלת-שנתית, עם הפקות חיות ומורים שמלווים את הסטודנטים באופן אישי.
בנוסף, יש סדנאות פרטיות וקורסים קצרי מועד ברחבי הארץ, כמו בסוזן דלל או דרך סטודיואים עצמאיים, שמציעים התנסות ממוקדת בשיטת סטניסלבסקי, עבודת השחקן על עצמו והבנת הדמות מבפנים החוצה.
כל אמן אמיתי רוצה ליצור בתוכו חיים עמוקים ומעניינים יותר מהחיים שמקיפים אותו
קונסטנטין סטניסלבסקי
הציטוט הזה מתוך ספרו של סטניסלבסקי, עבודתו של שחקן, השפיע על דורות שלמים של שחקנים בכל העולם. בין הבולטים שבהם:
מרלון ברנדו - השחקן האייקוני למד אצל סטלה אדלר, ושילב משחק ריאליסטי ועמוק בדמויות כמו סטנלי קובלסקי ב"חשמלית ושמה תשוקה", טרי מאלוי ב"על רציף הנמל", וויתו קורליאונה ב"הסנדק". בשנת 1999 נבחר לאחד ממאה האנשים החשובים של המאה על ידי מגזין TIME.
ג'ון גילגוד - אחד השחקנים הבודדים שזכו בפרסי אמי, גראמי, אוסקר וטוני. נחשב לאחד השחקנים הגדולים אי פעם, והצטיין במשחק אמיתי ורגיש.
אלן בורסטין - שחקנית שידועה בבחירות אמיצות של תפקידים מורכבים במיוחד. זכתה באוסקר על תפקידה בסרט של מרטין סקורסזה "אליס לא גרה כאן יותר".
עוד שחקנים שלמדו או הושפעו מהשיטה כוללים את דסטין הופמן, מרילין מונרו, ג'יימס דין, ג'ולי האריס והרווי קייטל. ומה עם המדינה הקטנה שלנו? יש גם, כמובן, לא מעט שחקנים ישראלים בלתי נשכחים שהושפעו משיטת סטניסלבסקי והשתמשו בשיטה באומנות שלהם:
זהרירה חריפאי - מהשחקניות הגדולות של התיאטרון הישראלי, בוגרת האקדמיה למוזיקה ולאמנויות הבמה בלונדון (LAMDA), שם נחשפה לגישות מערביות מבוססות ריאליזם, כולל שיטת סטניסלבסקי. היא ידועה ביכולת שלה להיכנס לעומק הדמות, תוך שימוש בזיכרון רגשי ועבודה פנימית עמוקה, מאפיינים קלאסיים של השיטה.
מוני מושונוב - למד ב"ניסן נתיב", שם הושם דגש חזק על עקרונות סטניסלבסקיים. בעבודתו ניכר שימוש בעבודת דמות מדויקת, רגש אותנטי ומוטיבציה פנימית חזקה.
משה איבגי - למד בבית צבי, שם רכש כלים שמבוססים על שיטת המשחק של סטניסלבסקי. הוא ידוע ביכולתו להתמסר לתפקידים מורכבים, ולעבוד מתוך העולם הפנימי של הדמות.
שרה פון שוורצה - שחקנית ובמאית שלמדה בגרמניה, ומביאה אל הבמה גישה ריאליסטית עם בסיס רגשי עמוק. היא מרבה לדבר על חשיבות החיבור של השחקן לעצמו כדי להגיע לביטוי מלא של הדמות.
רבים מבוגרי בית ספר למשחק בישראל, כמו ניסן נתיב, סמינר הקיבוצים, יורם לוינשטיין ובית צבי, עובדים לפי עקרונות שמבוססים ישירות על שיטת סטניסלבסקי, גם אם משלבים בהמשך גם גישות כמו מייזנר, ברכט או גישות עכשוויות יותר.
גם במחזות זמר מוזיקליים בקולנוע או על במה, שלכאורה נחשבים לרחוקים מהשיטה הריאליסטית, אפשר למצוא שחקנים שמשתמשים בשיטה כדי להביא אותנטיות גם בתוך הסצינות הצבעוניות ביותר. אחרי הכל, משחק הוא משחק, גם אם יש ריקודים מעורבים.
לימוד השיטה של סטניסלבסקי נחשב תמיד להשקעה כדאית. הכלים הנלמדים מסייעים לשחקנים להעמיק במשחקם ולהרשים את אנשי התעשייה. כמובן, יש שיטות נוספות: משחק קלאסי, שיטת מייזנר, הגישה של ברטולט ברכט, ושיטת האסתטיקה הפרקטית שהתפתחה בשנות השמונים.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
