עלייתה של גרמניה הנאצית הייתה תוצאה של שילוב של משבר כלכלי, כעס לאומי על תנאי חוזה ורסאי, והתרופפות מוסדות הרפובליקה של ויימאר. בהקשר זה, ניתן להזכיר את אירועים היסטוריים חשובים כמו מלחמת העולם הראשונה, שהותירה את המדינה מוחלשת כלכלית וחברתית.
היטלר ניצל את חוסר היציבות הכלכלית והחברתית, יחד עם השפל הכלכלי הגדול של סוף שנות ה-20, כדי לגייס את ההמונים תחת אידיאולוגיה לאומית קיצונית. כאשר גרמניה הנאצית והיהודים הפכה למדינה תחת שלטון טוטליטרי, החלו פעולות שיטתיות של הגבלות, בידוד והדרה של אוכלוסיות מיעוט, במיוחד יהודים.
איך התבססה המפלגה הנאצית בגרמניה בשנים של אחרי המלחמה הגדולה? ומה היו ההשלכות ההרסניות של גרמניה הנאצית? ושאלת השאלות: למה דווקא היהודים? מסע היסטורי, כואב וחשוב במיוחד על גרמניה הנאצית והיהודים.
| ציר זמן של עליית היטלר לשלטון |
|---|
| ספטמבר 1919: היטלר מצטרף למפלגה הסוציאליסטית. |
| יולי 1921: לאחר שזכה בהנהגת המפלגה הסוציאליסטית, היטלר מכריז על עצמו כפיהרר. |
| 1929–1930: השפל הכלכלי הגדול גובה מחיר כבד, והתמיכה במפלגה הנאצית גדלה באופן דרמטי. |
| ינואר 1933: היטלר מתמנה לקנצלר גרמניה. |
| מרץ 1933: חוק ההסמכה מאפשר להיטלר לחוקק חוקים באופן עצמאי, ללא אישור הרשות המחוקקת. |
| אוגוסט 1934: עם מותו של נשיא גרמניה, היטלר מכריז על עצמו גם כנשיא בנוסף לתפקיד הקנצלר. |
| נובמבר 1938: ליל הבדולח, ביזה והצתה של חנויות יהודיות. ההשתלטות הושלמה. |
איך נראו החיים בגרמניה הנאצית?
החיים בגרמניה הנאצית יכלו להיות די נוחים, אם רק הלכת בתלם, ויתרת על זכויותיך האזרחיות, ולא הפריע לך שילדים סביבך מצטטים תעמולה אידאולוגית. לפי כל העדויות, רפובליקת ויימאר, כפי שנקראה גרמניה בין השנים 1918 ל-1933, לא הייתה מדינה יציבה או שלווה שבה ניתן היה לצבור הון גדול או ליהנות מרווחה.
לאחר סיום הקרבות במלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1918, העם הגרמני קם והפיל את המלוכה, ובמקומה הוקמה רפובליקה פרלמנטרית. אולם גם לאחר הקמתה, החיים לא נעשו קלים יותר עבור אזרחי גרמניה (או רפובליקת ויימאר): מחסור בעבודה, מזון וסחורות, בשילוב עם היפר-אינפלציה, הובילו לחוסר יציבות חברתי חמור.
מעבר לכך, למדינה לא היה כיוון פוליטי ברור או הנהגה חזקה.
בנוסף, חוסר שביעות הרצון מתנאי חוזה ורסאי, שנכפה על גרמניה לאחר המלחמה, העמיק את תחושת ההשפלה והכעס על כניעת הצבא בשנת 1918. זה יצר קרקע פורייה לעלייה של לאומנות קיצונית, בדיוק הרקע שדרוש לדמות נמרצת, שאפתנית ויחסית לא מוכרת בשם אדולף היטלר.
השפל הכלכלי הגדול של סוף שנות ה-20 סיפק את כל התאורה הזו: הוא חשף את ייאושם של אנשים רעבים ועניים, את התחושה שהזרים משגשגים על חשבון "הגרמנים האמיתיים", ואת חוסר הכיוון הפוליטי והתעשייתי במדינה כולה.
כיצד עבר הרייך השלישי מלהיות משטר שנועד לשרת את העם למשטר ששירת אידאולוגיה, עד לאימת השואה ולנפילתו הסופית? המשטר הנאצי הפך את התעמולה לכלי מרכזי להשגת ציות מצד הציבור, תוך יצירת פחד, בידוד חברתי וציות מוחלט למנהיג.
מערכת חינוך ותעמולה
אחת הדרכים המרכזיות (והיעילות) שבה השתמשה גרמניה הנאצית לשליטה על הציבור הייתה מערכת חינוך מוקפדת. ילדים נחשפו עוד מגיל צעיר לאידיאולוגיה של המשטר, תוך הדרכה צבאית, חינוך גופני והשתייכות לארגוני הנוער של המשטר שכונו גם "נוער היטלר".
נשים וילדים היו במוקד התעמולה, בעוד שהאוכלוסיות שאינן משתייכות למעמד "ארי" סבלו מהדרה, אפליה ואף גירוש. גרמניה הנאצית והיהודים הפכה במהרה לאיום ממשי עבור קהילות יהודיות ומיעוטים אחרים ברחבי המדינה.
באמצעות בתי ספר, ספרי לימוד, והדרכה באירועים ציבוריים, נוצרה תרבות של פחד ושליטה על הדור הצעיר, תוך חינוך למילוי תפקידים מוגדרים מראש בחברה, בעיקר גברים כעתודה צבאית ונשים כאימהות ותומכות במשטר.
ילדים נשלחו למחנות טבע שבהם למדו מיומנויות צבאיות והישרדותיות. הם עודדו להישבע אמונים למדינה וללבוש מדים שסימלו את השתייכותם. מפתיע לגלות שמעט מאוד הורים התנגדו לכך, גם כאשר כבר היה ברור שמדובר בתחילתו של תהליך שטיפת מוח נרחב.
מנגנוני שליטה וכלכלה
גרמניה הנאצית פיתחה מנגנוני שליטה רחבים שהשפיעו על כל תחומי החיים. הכלכלה והחברה הונחו לפעול לטובת מטרות המשטר: חיזוק הצבא, תעסוקה במפעלים צבאיים, והבטחת השתתפות האוכלוסייה במאמצי המלחמה.
פרויקטים גדולים כמו עבודות ציבוריות, גיוס לצבא ושירות לאומי הפכו את רוב האוכלוסייה לחלק מהמערכת, בעוד שהאוכלוסיות היהודיות והפגועות, שולבו בתהליכי בידוד, גירוש ובהמשך גם השמדה יזומה ומנוהלת היטב.
השליטה הכלכלית והחברתית של גרמניה הנאצית הפכה אותה לכלי יעיל בהשגת מטרות אידיאולוגיות, תוך סילוק כל התנגדות פנימית. למרות השלטון הקפדני, חלק מהאוכלוסייה ניסה לפעול נגד המשטר בדרכים שונות, מארגוני התנגדות מקומיים ועד ניסיונות סיכול פנימיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה, פחד מתגובה נוקשה או ענישה חמורה גרם לרוב הציבור לשתוק, אך פעולות התנגדות קטנות, כגון סיוע למי שהיו במעקב, הצליחו להציל חיים רבים. הדוגמאות כוללות פעילים כמו קבוצת "הוורד הלבן", שסטודנטים ממינכן חילקו כרוזים נגד הנאצים, וארגוני התנגדות צבאיים שפעלו מאחורי הקלעים.
הגבלות והשפלה של הקהילה היהודית
עם חקיקת חוקים רבים, הוטלו מגבלות חמורות על יהודים בכל תחומי החיים: חינוך, תעסוקה, חיי חברה, ואפילו דת. גרמניה הנאצית והיהודים נקטה באמצעים שונים: החרמות רכוש, החרמות עסקים, הגבלות על תנועה, והדרה ממוסדות ציבוריים.
האוכלוסייה היהודית הופלתה, מבודדת ומופלה כלכלית, מה שהוביל לירידה במעמד החברתי ותחושת חוסר ביטחון תמידית. מטרת השלטון הייתה ליצור בידוד חברתי מוחלט, ולהכין את הבמה להשמדה מאורגנת בעתיד, באותה ועידה ידועה לשמצה המכונה "ועידת ואנזה" שהתקיימה בברלין ב-1942.
כשהאדם כותב על השואה, הוא לא כותב את המילים. הוא נלחם במילים. כי אין מילים לתאר את מה שהקרבנות הרגישו כאשר המוות היה הנורמה והחיים היו נס.
הסופר ושורד השואה אלי ויזל
במהלך מלחמת העולם השנייה, הקמת מחנות הריכוז הפכה לחלק מרכזי במדיניות של גרמניה הנאצית. המחנות יועדו לריכוז אוכלוסיות שנחשבו "אויבי המדינה", ובפרט יהודים. בשנת 1942, אחרי 3 שנים של מלחמה וריכוז גבוה של יהודים בגטאות ומחנות ברחבי מזרח אירופה, עלתה התוכנית שהיוותה את אחד האירועים ההיסטוריים החשובים בעולם, שואת יהודי אירופה וצפון אפריקה.
כמה יהודים נרצחו בשואה? הנתונים מצביעים על כך שלמעלה מ-6 מיליון איש, מספר שכולנו לומדים עליו עוד מגיל צעיר שממחיש את ממדי הזוועה והשפעתה הקשה על החברה היהודית ועל העולם כולו. זוהי, אגב, הערכה בלבד וסביר להניח שנרצחו יותר מ-6 מיליון. ההשמדה כללה עבודות כפייה, מחסור חמור במזון ובתרופות, ועינויים מערכתיים שנועדו לחסל את הזהות היהודית באירופה.
ההשפעה על אירופה
השפעת גרמניה הנאצית והיהודים חרגה מגבולות גרמניה עצמה. עליית המשטר הנאצי והאסונות שגרמו לו קשורים גם להמהפכה הרוסית, ששינתה את המפה הפוליטית במזרח, ולחוסר יציבות שנוצר אחרי מלחמת העולם הראשונה.
האירועים הללו יצרו את הקרקע לעליית דיקטטורות חדשות באירופה, והטביעו חותם עמוק על העולם היהודי והעולם כולו. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, העולם נאלץ להתמודד עם חומרת הזוועות שיצרה גרמניה הנאצית. הנתונים על כמה יהודים נרצחו בשואה הפכו סמל חשוב לזיכרון ההיסטורי ולמאבק נגד אנטישמיות.
הקמת מדינתנו בשנת 1948 הייתה קשורה קשר הדוק לשואה. הזוועות שפקדו את העם היהודי חיזקו את ההבנה בקרב העולם כולו, וגם בקרב היהודים עצמם, כי נחוצה מדינה ריבונית שתהווה בית בטוח לעם היהודי אחרי מאות שנות רדיפות.
תהליכים אלו הובילו גם להקמת מנגנוני תיעוד ומשפט בינלאומיים, כדי לוודא שמקרי השמדה כאלה לא יחזרו. באירופה, גרמניה חולקה לאזורי כיבוש, מה שהוביל לפילוג מזרח-מערב, והשלכות המשטר הנאצי הורגשו עשרות שנים אחר כך.
לאחר המלחמה: מה קרה לגרמניה
בעלות הברית, ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת, חילקו את גרמניה לארבעה אזורי כיבוש. גם ברלין חולקה, אף שהייתה בשטח הסובייטי. הסובייטים שלטו במזרח, והמערב היה בידי האמריקנים, הבריטים והצרפתים. כך נוצר הבסיס לפיצול העתידי בין גרמניה המזרחית הקומוניסטית לגרמניה המערבית הדמוקרטית.
במקביל נפתחו משפטים נגד פושעי המלחמה הנאצים, בהם משפטי נירנברג המפורסמים. בכירי המשטר הואשמו בפשעים נגד האנושות, חלקם נידונו למוות ואחרים למאסר. העולם נחשף אז לזוועות מחנות הריכוז וההשמדה, שבהם נרצחו מיליוני יהודים וקבוצות נוספות. עדויות ממחנות כמו אושוויץ ודכאו זעזעו את האנושות.
בתוך גרמניה עצמה החל תהליך שיקום ארוך, שכלל גם "דנאזיפיקציה", טיהור מוסדות המדינה מהשפעת הנאצים. בשנות ה-5 התאוששה גרמניה המערבית במהירות בזכות תוכנית מרשל, בעוד גרמניה המזרחית נשארה מאחור תחת שלטון קומוניסטי עד נפילת חומת ברלין ב-1989 ואיחוד המדינה שנה אחר כך.
לאחר כניעתה של גרמניה במאי 1945, המדינה הייתה חרבה. ערים נחרבו, מיליוני אזרחים איבדו את בתיהם, והתשתיות קרסו. כיום גרמניה הדמוקרטית עברה תהליך עמוק של "חשבון נפש" והיא רואה חשיבות גדולה בזיכרון ובהנצחת פשעי העבר, כדי לוודא שזוועות שכאלה לא ישובו עוד.
לעולם לא עוד - Nie wieder
גרמניה הנאצית היא אחת הדוגמאות הכואבות ביותר למה שקורה כששנאה, פחד ואידיאולוגיה קיצונית משתלטים על עם שלם. הסיפור של גרמניה הנאצית והיהודים הוא תזכורת מצמררת לאן יכולה להוביל תעמולה שמוחקת אנושיות ומצדיקה רצח של מיליוני אנשים רק בגלל מי שהם.
כשמבינים כמה יהודים נרצחו בשואה, ומסתכלים על הרקע הרחב יותר, המהפכה הרוסית, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, מתחילים להבין את גודל האסון ואת הדרך שבה העולם השתנה בעקבותיו. זה לא רק שיעור היסטורי, אלא אחריות מוסרית: לזכור, לספר, ולוודא שדבר כזה לעולם לא יקרה שוב.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
