אתה תמיד גדול כגודל העניין שאתה משרת ואתה נהייה קטן אם אתה משרת רק את עצמך.
שמעון פרס
בשנים האחרונות נושא שינויי האקלים הפך לשיחה עולמית בוערת וגם בישראל הוא כבר לא תיאוריה רחוקה. צעירים, ארגונים סביבתיים ופעילים מקומיים יוצאים לרחובות, מפעילים לחץ ציבורי ודורשים מהממשלה לנקוט צעדים ממשיים מול ההתחממות הגלובלית.
ברחבי העולם וגם כאן אצלנו, ברור יותר מתמיד שהמשבר האקלימי הוא לא רק בעיה של "הדורות הבאים", אלא מציאות שכבר משפיעה על חיינו: גלי חום קיצוניים, בצורות מתמשכות, עלייה בסיכון לשריפות יער, והצפות חורף במוקדים רגישים.
במאמר זה נבחן כיצד שינויי האקלים עלולים לעצב את פני ישראל בשנים הקרובות, ומה המדינה עושה – או נמנעת מלעשות – כדי להתמודד עם ההתחממות הגלובלית ולצמצם את נזקיה.
מהו שינוי אקלים?
לפני שנצלול לאופן שבו שינויי האקלים משפיעים על ישראל, חשוב להבין מהו בכלל שינוי אקלים. שינוי אקלים הוא המעקב המדעי אחרי דפוסי מזג האוויר והשינויים ארוכי הטווח בטמפרטורות. ההתחממות הגלובלית – התוצאה הישירה של פליטת גזי חממה, ובעיקר פחמן דו־חמצני – היא אחד הביטויים המרכזיים של התופעה.
הגורמים לכך נובעים בעיקר פעילות אנושית, ואינם תופעות טבעיות בלבד: צרכנות מוגזמת, גידול בעלי חיים בהיקפים עצומים, כריתת יערות, קידוחי נפט, תחנות כוח מזהמות, ופסולת בכמויות שלא ניתן להתמודד איתן.
כבר כיום, שינויי האקלים פוגעים במיליוני בני אדם בעולם מבחינה כלכלית וחברתית, ומביאים איתם אסונות טבע שמחריפים מדי שנה. אם לא ינקטו צעדים משמעותיים, מספר הנפגעים רק ילך ויגדל.
עד כמה ישראל תושפע משינויי האקלים?
כדור הארץ כולו סופג את ההשלכות של ההתחממות הגלובלית, וגם ישראל לא חסינה. להפך – מיקומה הגיאוגרפי, האקלים הים־תיכוני והצפיפות האנושית הופכים אותה לפגיעה במיוחד.
כדי להבין את התמונה, הנה כמה מההשפעות הצפויות והנוכחיות:
- משבר מים חמור – ירידה בכמות המשקעים בצפון ובצורת ממושכת בדרום עלולות להחריף את מצוקת המים, גם עם קיומן של מתקני ההתפלה.
- גלי חום קיצוניים – טמפרטורות שוברות שיאים בקיץ, עם סיכון בריאותי ממשי לאוכלוסיות מבוגרות, ילדים וחולים כרוניים.
- הצפות בערים – גשמים עזים בזמן קצר גורמים לנזקים קשים בערים כמו תל אביב, חיפה ויישובים נוספים.
- עליית מפלס הים – מישור החוף, שבו מרוכזים כשני שלישים מהאוכלוסייה, עלול לסבול מהצפות קשות ונזקי תשתית לאורך השנים.
- נזק לים התיכון – התחממות המים והחמצה של האוקיינוסים פוגעות בדגה ובמערכות האקולוגיות הימיות.
- סכנה לחקלאות – שינויי אקלים משפיעים ישירות על יכולת גידול ענפים חקלאיים מסורתיים, כגון זיתים, גפנים והדרים.
- פגיעה במגוון הביולוגי – בעלי חיים וצמחים מקומיים נעלמים, ושטחים שלמים עומדים בסכנת יובש או שריפה.
- סיכוני בריאות – התפשטות חרקים ומזיקים חדשים, כמו יתושים שמעבירים מחלות, וכן פטריות ומזהמים נוספים.
- נזקים כלכליים – תשתיות קריטיות, כבישים, קווי חשמל ובניינים חשופים לפגיעות חוזרות.
הרשימה לעיל ממחישה עד כמה המצב בכדור הארץ נעשה קיצוני ומסוכן ואף יקצין.
אבל עד כמה זה יפגע בישראל? למרות שיש דיווחים שונים מצד חוקרים, המסקנה זהה: אם לא יינקטו צעדים משמעותיים, ישראל תסבול בשנים הקרובות במקרה הרע או בעשורים הקרובים במקרה ה״טוב(?)״ מהשלכות הרסניות של שינויי האקלים.
הנה כמה מהדרכים שבהן שינויי האקלים כבר משפיעים על ישראל כיום, וצפויים להחריף בעתיד:
- גלי חום קיצוניים: בשנים האחרונות נרשמו בישראל גלי חום עוצמתיים ששברו שיאים. לפי תחזיות, עד שנת 2050 גלי חום חריגים יתרחשו כמעט מדי שנה, ויגרמו נזק חמור למערכות אקולוגיות ולבריאות הציבור.
- משקעים חריגים והצפות: בעוד שהמגמה הכללית היא ירידה בכמות הגשמים, אירועי גשם עזים בפרקי זמן קצרים צפויים להפוך שכיחים יותר, ולגרום להצפות מסוכנות בערים כמו תל אביב, חיפה ואשדוד.
- סופות ורוחות חזקות: ישראל אמנם לא רגילה למזג אוויר הרסני במיוחד, אך סופות חזקות יהפכו תכופות יותר ועלולות לגרום לנזקים לתשתיות ולבתים (עמודי חשמל או עצים נופלים וכו׳).
- עליית מפלס הים: גם אם פליטות גזי החממה יופחתו, מפלס הים התיכון צפוי להמשיך לעלות הרבה מעבר לשנת 2100. המשמעות היא שסיכון ההצפות במישור החוף – שבו מרוכזת רוב האוכלוסייה שלנו – יגדל באופן משמעותי.
- פגיעה בחקלאות: החום, הסופות והשינויים בכמות המשקעים יקשה על גידול מסורתי של גידולים כמו חיטה, ענבים וזיתים, ויעמיד את החקלאות המקומית בפני אתגרים קשים.
אמנם ישראל לא צפויה להיפגע באופן קיצוני כמו מדינות שבהן התנאים יהפכו כמעט בלתי אפשריים למחיה, אך אין ספק שגם כאן נרגיש היטב את ההשלכות – כבר בדור הנוכחי. כן, קראתם נכון, הדור הנוכחי!
למרות התמונה המדאיגה, עדיין יש נקודות אור: פיתוחים ישראליים בתחומי האנרגיה המתחדשת, ההתפלה והחקלאות החכמה יכולים להוות חלק מהפתרון.
אבל השאלה המרכזית היא – האם מדינת ישראל פועלת מספיק כדי לעצור את ההחמרה? בהמשך נבחן אילו צעדים נוקטת הממשלה, ומה עוד חייב להיעשות כדי להתמודד עם המשבר האקלימי.
מה ישראל עושה כדי להתמודד עם שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית?
בלי התערבות ממשלתית רחבת היקף, כמעט בלתי אפשרי לעצור את השימוש בדלקים מאובנים או להחליף אותם במקורות אנרגיה נקיים יותר, כמו שמש ורוח.
ולכן, כשמדובר בצמצום ההשפעות של שינויי האקלים בישראל, האחריות נופלת בראש ובראשונה על הממשלה.
בדומה למדינות מפותחות אחרות, גם ישראל מנסה לגבש תוכניות לאומיות להתמודדות עם המשבר האקלימי. קיימת אסטרטגיה ארוכת טווח להפחתת פליטות ולהיערכות לשינויי אקלים, שנבנית בשיתוף אנשי מדע, מהנדסים, מומחי סביבה וגופים כלכליים.
היעדים המרכזיים שמדינת ישראל מציבה לעצמה בעשורים הקרובים כוללים:
- אוויר נקי יותר וצמצום זיהום מתחבורה ותעשייה
- ניהול יעיל ובטוח של מקורות המים, לצד הרחבת ההתפלה
- שמירה על הצומח והחי המקומיים והגברת מאמצי השיקום האקולוגי
- הפחתת הסיכון לנזקים כתוצאה ממפגעים סביבתיים ואסונות טבע
- שימוש מושכל ויעיל יותר במשאבי הטבע
- פיתוח ושיקום מרחבים פתוחים ונופי טבע לצד אזורי מגורים
- התאמה ומיתון של ההשפעות הצפויות של שינויי האקלים
- צמצום פסולת, קידום מחזור וכלכלה מעגלית
- הפחתת חשיפה לחומרים מסוכנים
- חיזוק ההגנה מפני חדירה של מינים פולשים ומחלות פוגעניות
השגת היעדים הללו אולי נשמעת שאפתנית, אבל הם מגובשים מתוך ראייה פרקטית – כזו שמבוססת על מחקר מדעי, טכנולוגיות חדשות וניסיון מצטבר של אנשי מקצוע מתחומים מגוונים.
מטרות קונקרטיות שהציבה ממשלת ישראל להפחתת השפעות שינויי האקלים כוללות בין היתר:
- הפסקת השימוש בדלקים מאובנים לייצור חשמל והמעבר המלא לאנרגיות מתחדשות עד שנת 2050,
- קידום תחבורה חשמלית והגבלת שיווק רכבים מונעי בנזין וסולר בעשורים הקרובים,
- צמצום משמעותי של אובדן מים כתוצאה מנזילות והרחבת מערכות ההתפלה והטיהור,
- שיקום מערכות אקולוגיות ופיתוח שמורות טבע חדשות כדי לבלום את אובדן המגוון הביולוגי,
- הפחתת פליטות גזי חממה מכלל המגזרים – כולל חקלאות, תעשייה, תחבורה ופסולת,
- קידום כלכלה מעגלית ושאיפה לאפס פסולת שניתנת למניעה עד שנת 2050.
הצעדים האלו אולי נשמעים רחוקים ושאפתניים, אבל התחלה הדרגתית והסברה רחבה לציבור יכולים להפוך אותם לברי־ביצוע ולמנוע התנגדות רחבה.
כדאי לזכור: האחריות אינה מוטלת רק על הממשלה. לכל אחד מאיתנו יש יכולת לתרום לצמצום ההתחממות הגלובלית – והדבר מתבטא כבר בפסקאות הבאות.
מה יכול כל אזרח ואזרחית בישראל לעשות כדי לעזור בנושא שינויי האקלים?
נכון שרוב הצעדים הדרמטיים להפחתת ההתחממות הגלובלית תלויים בממשלות ובחברות ענק, אבל גם לנו – האזרחים – יש כוח אמיתי לשנות. כל פעולה קטנה מצטברת לכדי השפעה רחבה, ומעבר לכך – היא מעבירה מסר ברור שאנחנו דורשים עתיד נקי ובריא יותר.
האדם שמזיז הרים, התחיל בלסחוב אבנים קטנות
קונפציוס
אז מה אפשר לעשות כבר היום?
- השמיעו קול: השתתפות בהפגנות סביבתיות, פנייה לחברי כנסת, או הצטרפות ליוזמות קהילתיות – כל אלה מבהירים למקבלי ההחלטות שהציבור לא אדיש.
- תחבורה חלופית: במקום להסתמך רק על הרכב הפרטי, נסו להשתמש בתחבורה ציבורית, לנסוע באופניים או ללכת ברגל. כל קילומטר שלא נשרף בו דלק מזהם הוא רווח נקי לסביבה.
- צמצום בצריכת אנרגיה בבית: כבו אורות כשאין בהם צורך, התקינו נורות חסכוניות, השתמשו במכשירים חסכניים במים וחשמל, ונסו להפעיל פחות מזגן בקיץ (כשאין צורך) או חימום בחורף.
- שמירה על שטחים ירוקים: בישראל יש פארקים, יערות וגינות קהילתיות שחשוב להגן עליהם. עצים קולטים פחמן דו־חמצני ומשחררים חמצן – והם חלק מהמאבק במשבר האקלים. השתתפו ביוזמות נטיעת עצים ושיקום הטבע - תודה לאל שיש לנו את ט״ו בשבט.
- תזונה חכמה: הפחתה (לכל הממהרים להעביר ביקורת - אמרתי הפחתה, לא הפסקה מוחלטת) בצריכת בשר ומוצרי חלב לא רק מועילה לבריאות, אלא גם מצמצמת פליטות מזהמות מחקלאות תעשייתית. אפילו מעבר הדרגתי ל"מפחיתנים" יכול להשפיע.
ועוד נושא קריטי במיוחד לישראל: השימוש בפלסטיק חד־פעמי. הישראלים נחשבים מהצרכנים הגדולים בעולם של מוצרי פלסטיק חד־פעמיים – כלים, שקיות, בקבוקים ואריזות. מעבר לנזק הכלכלי (מדובר במיליארדים מדי שנה), הפלסטיק לא מתפרק, מזהם את הים התיכון, חונק בעלי חיים, מטנף את הטבע ומגיע בסוף גם לצלחת שלנו בצורת מיקרו־פלסטיק. הפחתת השימוש בפלסטיק חד־פעמי – לטובת כלים רב־פעמיים, בקבוקים לשימוש חוזר ושקיות בד – היא אחת הדרכים המעשיות ביותר שבהן כל אחד ואחת יכולים להשפיע מידית.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
