קריסה כלכלית היא לא רק תוצאה של טעויות פיננסיות. היא שילוב של גורמים אנושיים, פוליטיים, פסיכולוגיים וכלכליים שמתחברים יחד כמו קוביות דומינו שנופלות בזו אחר זו. לפעמים מדובר בשוק מנופח שיצא משליטה, ולפעמים במערכת בנקאית שלא עומדת בלחץ.
אבל כמעט תמיד, מאחורי כל משבר פיננסי עומדת התנהגות אנושית שמניעה אותו: חמדנות, פחד, תקווה או חוסר אחריות. במאה האחרונה בלבד התרחשו עשרות מקרים של קריסה כלכלית, מיפן ועד ארצות הברית, ולמרות שכל אחד מהם שונה, הם חולקים כמה קווים משותפים.
לאורך ההיסטוריה התרחשו לא מעט משברים כלכליים. במאמר זה נציג עשר דוגמאות בולטות במיוחד לקריסות כלכליות מפורסמות. משברים פיננסיים הם לא תופעה חדשה. למעשה, הם קורים כבר מאות שנים. בהמשך נסקור כמה מהדוגמאות הידועות ביותר לירידות כלכליות דרמטיות.
המשבר הפיננסי של 2008
קשה לדבר על קריסה כלכלית מבלי להזכיר את המשבר הפיננסי של 2008, שנחשב בעיני רבים לשני בחומרתו אחרי השפל הגדול של שנות ה־30. זה היה אחד האירועים הדרמטיים ביותר בתולדות הכלכלה המודרנית, שהרעיד את השווקים, הבנקים והממשלות ברחבי העולם.
הכול התחיל כבר בשנת 2007, כשהמשכנתאות הבעייתיות בארצות הברית, משכנתאות הסאב־פריים, יצרו בועת נדל"ן שהתנפחה במהירות. למרות שהיו מי שהתריעו על הסכנה, האזהרות לא נענו, עד שהבועה התפוצצה.
הקריסה הובילה לצניחה חדה בשווקים הפיננסיים ובמערכת הבנקאית, לא רק בארצות הברית אלא גם מחוצה לה. בנקים גדולים התמוטטו, ובראשם חברת ההשקעות "ליהמן ברדרס" שפשטה רגל בספטמבר 2008. ממשלות נאלצו להזרים מיליארדים כדי להציל מוסדות פיננסיים מקריסה מוחלטת, והעולם כולו נכנס למיתון ממושך.
המשבר לא פסח גם על ישראל. ההשפעה שלו הורגשה היטב בכלכלה המקומית, וכלכלנים ישראלים מפורסמים כמו פרופ’ ליאו ליידרמן ופרופ’ דני צידון ניתחו בזמן אמת את האירועים וניסו להסביר לציבור איך מערכת שלמה יכולה לקרוס רק בגלל עודף אמון ומינוף מסוכן.
על אף שהקריסה התרחשה במהירות מסחררת, ההתאוששות הייתה איטית מאוד. לקח שנים עד שהכלכלה העולמית ורבים מאזרחי העולם הצליחו להתאושש מההשלכות של המשבר והמִתון שבא בעקבותיו.
המשבר הפיננסי של 2008 שינה את הדרך שבה העולם חושב על כסף, רגולציה ומודלים כלכליים. הוא גרם לממשלות לשקול מחדש את תפקידי הפיקוח, לבנקים לאמץ כללים מחמירים יותר, ולסטארטאפים לבנות מודל כלכלי יציב ובעל אחריות פיננסית אמיתית.
בועת הדוט-קום: כשהאינטרנט הפך לזהב ואז התרסק
אם יש דוגמה קלאסית לאופן שבו התלהבות טכנולוגית עלולה להפוך לקריסה כלכלית, זו בהחלט בועת הדוט-קום של סוף שנות התשעים. באותן שנים נדמה היה שהאינטרנט עומד לשנות את העולם, ואכן כך קרה, רק שלא כולם הרוויחו מהמהפכה הזו.
חברות אינטרנט קמו כמעט מדי יום, והמשקיעים נהרו בהמוניהם. מאות מהן הונפקו בבורסה, בעיקר בארצות הברית, והמניות שלהן זינקו בערכן במהירות מסחררת. מדד נאסד״ק הפך לסמל של עידן חדש, עידן שבו כל אתר עם שם נוצץ נחשב להשקעה מבטיחה.
ההתרגשות הזו לא החזיקה מעמד. התברר שחלק גדול מהחברות כלל לא מרוויח כסף, ושהערכות השווי שלהן מנותקות מהמציאות. כשהמשקיעים הבינו זאת, גל מכירות החל והביא לצניחה חדה במחירי המניות. בתוך חודשים ספורים, שווי שוק של מאות מיליארדי דולרים התאדה, וחברות רבות נסגרו.
זה היה משבר פיננסי לכל דבר, כזה שנגרם מציפיות לא ריאליות ומהתנהגות עדרית של משקיעים. ועדיין, לא הכול היה שחור. מתוך האפר של הקריסה הזו צמחו חברות כמו eBay ואמזון, שהצליחו להוכיח שמודל עסקי יציב, שמבוסס על הכנסות אמיתיות ולא רק על הייפ, הוא המפתח להצלחה ארוכת טווח.
במבט לאחור, בועת הדוט-קום לימדה את שוק ההון לקח חשוב על גבולות האופטימיות ועל הסכנה שבניפוח ערכים ללא בסיס. והיא גם הראתה איך קריסה כלכלית יכולה להיות לא רק סוף של תקופה, אלא גם התחלה של עידן חדש בכלכלה העולמית.
משבר הנפט של 1973
בשנת 1973 פרץ אחד המשברים הכלכליים הבולטים במאה ה־20: משבר הנפט של 1973. ארגון המדינות המייצאות נפט (OPEC) הכריז על אמברגו כלפי מדינות המערב, ובראשן ארצות הברית ויפן, מה שגרם למחירי הנפט כמעט לשלש את עצמם בתוך זמן קצר.
האמברגו יצר בהלה עולמית, מפעלים נסגרו, והכלכלה נעצרה. זו הייתה דוגמה מובהקת לאיך החלטה פוליטית אחת יכולה להצית משבר פיננסי ולגרום כמעט לקריסה כלכלית עולמית.
השפל הגדול של 1929: כשהכול התחיל להתמוטט
השפל הגדול של 1929 נחשב לאחת התקופות הקשות והדרמטיות ביותר בתולדות הכלכלה המודרנית, ולדוגמה הבולטת ביותר לקריסה כלכלית עולמית. הכול התחיל ב"יום שלישי השחור" בוול סטריט, כשהבורסה האמריקאית התרסקה והערכים התאדו בן־לילה. תוך זמן קצר, המיתון התפשט לכל העולם.
מפעלים נסגרו, בנקים קרסו, ומיליוני אנשים איבדו את עבודתם ואת חסכונותיהם. האבטלה הגיעה לשיאים חסרי תקדים, והצמיחה הכלכלית כמעט נעצרה לחלוטין. זו הייתה תקופה שבה גם ארצות עשירות גילו עד כמה הכלכלה העולמית שברירית, וכמה מהר אמון הציבור יכול להתפורר.
עם זאת, מתוך המשבר הזה צמחה גם חשיבה כלכלית חדשה. בשנות ה־30 פרסם ג’ון מיינרד קיינס את ספרו "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף", שנחשב עד היום לאחד הספרים החשובים ביותר על כלכלה והשפיע עמוקות על מדיניות כלכלית ברחבי העולם.
השפל הגדול נמשך כמעט עשור, וההתאוששות ממנו הייתה איטית, אך הוא הניח את היסודות להבנה עמוקה יותר של מחזורי הגאות והשפל, של תפקיד הממשלה בשעת משבר, ושל הצורך ביצירת מערכת פיננסית יציבה שתמנע משבר פיננסי נוסף בהיקף כזה.
מההיסטוריה ועד היום: שיעורים בקריסה כלכלית
לא כל הקריסות הכלכליות התרחשו בעת החדשה. כבר לפני מאות שנים נראו מקרים שמלמדים על הסכנות שבחוסר איזון פיננסי.
המהפכה הצרפתית של 1789, למשל, מזוהה בדרך כלל עם שינוי פוליטי וחברתי, אך למעשה היא החלה על רקע משבר פיננסי וקריסה כלכלית: חובות כבדים והוצאות עצומות של המלך לואי ה־16 למימון המלחמה למען עצמאות ארצות הברית, בשילוב חיי פאר של האצולה, השאירו את העם בעוני וברעב והובילו להתפרצות המהפכה.
במאה ה־17 גם ספרד חוותה קריסה כלכלית חוזרת: המשאבים שהגיעה מהאמריקות חיזקו את הכלכלה אך המלחמות והאינפלציה הפכו את העושר לברכה ולקללה גם יחד, וספרד נאלצה להכריז על פשיטת רגל שש פעמים במהלך המאה.
משברים פיננסיים בעידן המודרני
אם נסתכל על הכלכלה בעולם במאה ה־20 וה־21, רואים דפוסים דומים: תקופות של צמיחה מהירה מדי, הייפ מופרז, בועות שנוצרות, ואז פיצוץ. השפל הגדול של 1929 הוא הדוגמה הקלאסית ביותר לקריסה כלכלית עולמית: התרסקות וול סטריט ביום שלישי השחור גרמה למיתון עמוק כמעט בכל העולם, מפעלים נסגרו, האבטלה זינקה, וצמיחה כמעט נעצרה.
התקופה הזו גם הולידה ספרים חשובים על כלכלה, כמו "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" של ג’ון מיינרד קיינס, שעד היום משפיעים על מדיניות כלכלית ברחבי העולם.
מההיסטוריה ועד היום - הדפוסים חוזרים
אם נסתכל על ההיסטוריה של הכלכלה בעולם, רואים שהקריסות הכלכליות נוטות לחזור על עצמן בתבניות דומות: תקופה של צמיחה מהירה מדי, ביטחון עצמי מופרז, בועה שמתנפחת, ואז פיצוץ. מה שמדהים הוא שכל דור מאמין שהוא “למד את הלקח”, אך בפועל כל דור חווה מחדש משבר פיננסי משלו.
גם כיום, בעידן הסטארטאפים, אפשר לראות ניצנים של תהליכים דומים. יזמים מגייסים סכומי עתק, לפעמים בלי מודל כלכלי ברור, והערכות השווי מזנקות. אמנם זה חלק מהקסם של חדשנות, אבל גם תזכורת לכך שקריסה כלכלית יכולה להופיע בדיוק כשחושבים שהכול בטוח.
חשוב לזכור שמשבר פיננסי, כמו כל משבר, הוא גם הזדמנות. אחרי כל קריסה כלכלית נולדו חידושים, רגולציות חדשות, וגם רעיונות ששינו את הכלכלה לטובה. כך למשל, אחרי המשבר של 2008 קמו חברות פינטק רבות שניסו לפתור את אותן בעיות שהבנקים נכשלו בהן. גם אצלנו בישראל נולדו מיזמים כלכליים חדשניים שהפכו מודלים קיימים על הראש.
איך אפשר ללמוד מקריסות כלכליות?
הדבר החשוב ביותר הוא לא רק לדעת שקריסות קורות, אלא להבין למה. כל קריסה כלכלית שונה במעט, אך תמיד אפשר למצוא גורמים משותפים: מינוף יתר, אופטימיות מוגזמת, או רגולציה חלשה.
מי שרוצה להבין לעומק את התהליכים האלה יכול לקרוא ספרים שכתבו כלכלנים מובילים, ללמוד קורסים באוניברסיטה, או אפילו לקחת מורה פרטי לכלכלה שילמד איך לקרוא בין השורות של דו"חות פיננסיים ומודלים עסקיים.
השוק יכול להישאר נטול היגיון יותר זמן מאשר היכולת שלך להישאר בעל כושר פירעון.
הכלכלן המפורסם ג'ון מאינרד קיינס
בסופו של יום, מדינות שמצליחות ליישם לקחים, להגן על האזרחים החלשים, ולבנות מחדש את האמון הציבורי, הן אלו שיוצאות מהמשבר מחוזקות יותר. בעולם העסקי, סטארטאפים שמבינים את הסיכונים ומפתחים מודל כלכלי שקול, מצליחים לעבור גם תקופות סוערות בלי לקרוס.
קריסה היא אולי תזכורת כואבת אך חשובה לכך שכלכלה היא מערכת חיה, דינמית, ותלויה בבני אדם. אומנם משבר פיננסי יכול לנבוע מטעות אחת קטנה, אך גם להפוך למנוע שינוי חיובי. אם נלמד מההיסטוריה, נבין שהשאלה היא לא אם תקרה קריסה נוספת, אלא איך ניערך אליה.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
