כשחושבים על אומנות במאה ה-19, אולי מדמיינים נושאים היסטוריים גרנדיוזיים, סצנות מיתולוגיות, דיוקנים של בני מלוכה ומוטיבים דתיים. ובכן, ככה הייתה האומנות בתקופה הזו לפני שהאימפרסיוניסטים שינו את פניה לנצח! יצירות אומנות של אימפרסיוניזם שינו את הדרך בה אנו תופסים את העולם ובוחנים את האסתטיקה והיופי הטבעי של הסביבה.
מדוע האימפרסיוניזם נחשב לתנועה אומנותית כה חשובה? מה היה כל כך פורץ דרך בה? מדוע אנו חושבים על אימפרסיוניסטים כחלוצי האומנות המודרנית? זה הזמן לגלות את כל התשובות בסקירה מקיפה על אחד מסגנונות הציור המפורסמים ביותר בעולם כולו ולנתח את המושג אימפרסיוניזם, מאפיינים שלו בציור ובמוזיקה, ורקע על הכוכבים שלו כמו קלוד מונה ואחרים.
תערוכת אימפרסיוניזם ולידתה של מהפכה
פריז של המאה ה-19 הייתה מרכז אומנותי תוסס, אך גם שמרני למדי. האקדמיה לאומנויות יפות שלטה ביד רמה על עולם האומנות, וקבעה סטנדרטים נוקשים למה נחשב ל"אומנות טובה". תערוכות הסלון היוקרתיות היו הדרך היחידה עבור אמנים להציג את עבודותיהם בפני קהל רחב, אך רק אלו שעמדו בקריטריונים המחמירים של האקדמיה זכו להיכנס בשעריו.
קבוצת אמנים צעירים ונועזים, ביניהם קלוד מונה, אדגר דגה, פייר-אוגוסט רנואר וקאמי פיסארו, סירבו להיכנע לתכתיבי האקדמיה. הם חיפשו דרך חדשה לבטא את עצמם, דרך שתתפוס את העולם בצורה רעננה, חיה וספונטנית. כך, בשנת 1874, הם החליטו לארגן תערוכת אימפרסיוניזם עצמאית משלהם, הרחק מעיניה השיפוטיות של יושבי הסלון.
התערוכה, שהתקיימה בסטודיו של הצלם נדאר, הציגה מגוון רחב של יצירות, שונות בתכלית מהסגנון האקדמי ששלט בכיפה. הציורים, עם משיכות המכחול הרופפות, הצבעים העזים וההתמקדות באור ובתנועה, עוררו סערה גדולה. מבקרי האומנות, המורגלים לציורים ריאליסטיים ומלוטשים, זעמו על מה שראו כ"חוסר מקצועיות" ו"זלזול" במסורת.
אחד הציורים שעורר את הביקורת החריפה ביותר היה "התרשמות: זריחה" של מונה. הציור, שמתאר זריחה מעל נמל לה האבר, נתפס כמעורפל, לא גמור, ורחוק מלהיות ייצוג נאמן של המציאות. אולם, דווקא טשטוש הגבולות, משיכות המכחול החופשיות והצבעים הזוהרים הפכו את הציור לסמל מובהק של האימפרסיוניזם, ואף העניקו לתנועה את שמה.
אור, צבע ותנועה
כשמדברים על יצירות אומנות של אימפרסיוניזם, מאפיינים בולטים הבאים לידי ביטוי הם אהבתם של האמנים לטבע ולאור והדגש שהם שמים על יצירה במרחב. כדי ללכוד את רגע החולף ואת השפעת האור המשתנה על הנוף, אימפרסיוניסטים רבים נטשו את הסטודיו ויצאו לצייר בחוץ, "en plein air" בצרפתית. הם העדיפו קנבסים קטנים וקלים לנשיאה, שאפשרו להם לעבוד בנוחות תחת כיפת השמיים. מורה לציור תל אביב עשוי לשלב את אותה גישה, עם דגש על יצירה במרחבים פתוחים.
ההתמקדות באור ובצבע ניכרת בכל יצירות האימפרסיוניזם. האמנים שאפו לתעד את השינויים המהירים של האור והצל בטבע, ואת האופן שבו האור משפיע על הצבעים והצורות. הם השתמשו בצבעים טהורים, ללא ערבוב, ויצרו משחקי אור וצל מרהיבים.
דוגמא לכך ניתן למצוא ביצירה "גשר ווטרלו" של מונה, שצוירה בלונדון בשנת 1903, בה ניתן לראות את גשר ווטרלו עטוף בערפל, מואר באור שמש רך, או אפוף באווירת בין ערביים. מונה התעניין במיוחד באופן שבו האור והאטמוספירה משפיעים על מראה הגשר, וכיצד הצבעים שלו משתנים בהתאם לשעה ביום ולמזג האוויר בעיר.
האימפרסיוניסטים ויתרו על קווי מתאר ברורים, ובמקום זאת, השתמשו במשיכות מכחול קצרות ומהירות כדי ליצור תחושה של תנועה וזרימה. הטכניקה הייחודית הזו אפשרה להם ללכוד את האווירה והתחושה של הרגע החולף, ולהעביר לצופה את חוויית הצפייה הישירה בטבע.
בדומה לסגנון אומנות הרחוב והגרפיטי, היצירות נראו יותר קז'ואליות ולא פורמליות, והאימפרסיוניסטים דחו הצגת נושאים היסטוריים, תנ"כיים, מיתולוגיים או אלגוריים. יצירות אומנות של אימפרסיוניזם, עם משיכות המכחול הקלילות, הצבעים העזים והתמקדות באור ובתנועה, שברו מוסכמות והזמינו את הצופה לחוות את העולם דרך עיניים חדשות, תוך כדי השפיע על תנועות אומנותיות אחרות, כמו פוסט אימפרסיוניזם, סוריאליזם וקוביזם.
השפעת האימפרסיוניזם על תנועות אומנותיות אחרות
האימפרסיוניזם, עם המהפכנות והחדשנות שלו, לא רק שינה את פני האומנות בזמנו, אלא גם הותיר מורשת עשירה שהשפיעה עמוקות על תנועות אומנותיות שבאו אחריו. הוא סלל את הדרך לחקירה אומנותית חופשית יותר, לביטוי אישי ולשימוש נועז בצבע ובצורה בקרב סגנונות ציור רבים.
תנועה אומנותית שפרחה במאה ה-20 והושפעה מהאימפרסיוניזם היא תנועת האומנות הסוריאליסטית. הסוריאליסטים, עם הדגש שלהם על חלומות, תת-מודע ופנטזיה, שאבו השראה מהשימוש החופשי בצבע ובצורה באומנות האימפרסיוניסטית. הם יצרו עולמות דמיוניים וסוריאליסטיים, תוך שימוש בדימויים עזים ומשחקי פרספקטיבה נועזים.
אמני פוסט אימפרסיוניזם, כמו וינסנט ואן גוך ופול גוגן, שאבו השראה מהאימפרסיוניזם, אך במקביל שאפו לחרוג ממנו. הם התעניינו פחות בתיעוד המציאות החיצונית, ובעיקר בביטוי רגשות ותחושות סובייקטיביים. ואן גוך, עם משיכות המכחול הסוערות והצבעים העזים שלו, הביא את האימפרסיוניזם לכיוון אקספרסיבי יותר. גוגן, עם הצבעוניות העשירה והצורות הסימבוליות שלו, חקר את העולם הפנימי ואת הרוחניות.
אמן נוסף שהתווה את האופן בו מסתכלים על פוסט אימפרסיוניזם הוא פקה הלונן (Pekka Halonen). הלונן הושפע רבות מהאימפרסיוניזם ומהסימבוליזם, אך פיתח סגנון ייחודי משלו. הלונן התמקד בעיקר בתיאור נופים, אך גם צייר דיוקנאות ותמונות מחיי הכפר, עם דגש על התרבות והמסורת הפינית.
הקוביזם, עם פירוק הצורות והפרספקטיבות המרובות שלו, הושפע מההתמקדות באור ובתנועה באומנות האימפרסיוניסטית. אמנים כמו פבלו פיקאסו וז'ורז' בראק שאפו לתפוס את המהות של העצמים מזוויות שונות ובאופן סימולטני, תוך יצירת קומפוזיציות גיאומטריות מורכבות.
גם כיום, עשרות שנים לאחר שיאה של תנועת האימפרסיוניזם, ניתן לראות את השפעתה על אמנים ותנועות אומנותיות שונות. היא ממשיכה להוות מקור השראה לציירים, פסלים ואמנים במגוון תחומים, ומזכירה לנו את החשיבות של תפיסה חופשית, ביטוי אישי וחדשנות בעולם האומנות.
יצירות אומנות של אימפרסיוניזם - המיטב
תנועת האימפרסיוניזם לא רק פרצה דרך בסגנון הציור, אלא גם הולידה כמה מיצירות האומנות המפורסמות והאהובות ביותר בכל הזמנים. יצירות אלו, עם משיכות המכחול החופשיות, הצבעים העזים וההתמקדות באור ובתנועה, ממשיכות לרגש ולעורר השראה עד היום. הנה כמה דוגמאות ליצירות מופת שמציגות את יופיו וגדולתו של האימפרסיוניזם:
- "התרשמות: זריחה" (1872), קלוד מונה - ציור נוף איקוני זה, שנתן לתנועה את שמה, מתאר זריחה מעל נמל לה-האבר. הצבעים הזוהרים, משיכות המכחול הרופפות וטשטוש הגבולות יוצרים תחושה של אור, חמימות ואווירה חלומית. הציור, שנחשב ל"מניפסט" של האימפרסיוניזם, עורר בזמנו ביקורת רבה, אך כיום הוא מוצג בגאווה במוזיאון מרמוטן מונה בפריז.
"ליל כוכבים" (1889), וינסנט ואן גוך - אמנם ואן גוך מזוהה יותר עם הפוסט-אימפרסיוניזם, אך באופן טבעי, הוא הושפע רבות מהאימפרסיוניזם. ציור זה, עם משיכות המכחול הסוערות והצבעים העזים של השמיים זרועי הכוכבים, הוא דוגמה מובהקת לסגנון האקספרסיבי שלו. הוא מתאר את הנוף הלילי של הכפר סן-רמי-דה-פרובאנס, עם עצי הברוש הכהים, הכוכבים הזוהרים והירח הבהיר.
- "שדרות מונמארטר, לילה" (1897), קאמי פיסארו - פיסארו, שהיה אמן פורה במיוחד, תיעד את חיי העיר המודרנית בפריז. בציור זה, הוא לוכד את האווירה התוססת של שדרות מונמארטר בלילה, עם אורות הגז המרצדים, ההמון הסואן והתנועה הבלתי פוסקת. הוא משתמש בצבעים עזים ובמשיכות מכחול קצרות כדי ליצור תחושה של אנרגיה ותנועה.
"קבוצת הרקדנים" (1874) של אדגר דגה - דגה, שהתמקד בתיאור דמויות בתנועה, היה מרותק מעולם הריקוד בכלל והבלט בפרט. בציור זה, הוא לוכד את הרגע החולף של קבוצת בלרינות במהלך חזרה. הוא מתאר את תנועותיהן החינניות, את שמלותיהן המתנפנפות ואת האור הנופל עליהן. הקומפוזיציה הייחודית והשימוש בצבעים עדינים יוצרים תחושה של אינטימיות וחן.
מורשת האימפרסיוניזם
יצירות אומנות של אימפרסיוניזם הן עדות לכוחה של התנועה לשנות את הדרך בה אנו רואים את העולם. האמנים האימפרסיוניסטים, עם תעוזה וחדשנות, שברו מוסכמות ופתחו בפנינו עולם של צבע, אור ותנועה. מורשתם ממשיכה להשפיע על אמנים ותנועות אמנותיות עד היום, ומזכירה לנו את החשיבות של יצירתיות, חופש וביטוי אישי בעולם האמנות.
האימפרסיוניסטים עשו הרבה יותר מלצייר ציורים יפים. הם לימדו אותנו להעז, לחדש, ולראות את העולם דרך עיניים חדשות, מלאות בתדהמה ופליאה. בזכות האופן בו הם חשפו את היופי של העולם ואת האסתטיקה המצויה בטבע, אנו יכולים להתבונן בזריחה פשוטה ולראות בה את צבעי הקשת, לחוש את הרוח נושבת בין עלי העצים, ולמצוא יופי בכל רגע חולף.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
