יש לנו משימה אחת: להגן על כדור הארץ ולהעבירו לדור הבא.
פרנסואה הולנד
זה כבר לא מיתוס. וזה לא משהו שיקרה רק לדורות הבאים, בזמן שאצלנו "בינתיים הכל בסדר". זה כבר לא משהו שאפשר להתעלם ממנו יותר.
שינוי האקלים משפיע באופן ממשי על העולם כולו, ואף מדינה אינה חסינה. אנחנו מרגישים את זה בעליית הטמפרטורות, בריבוי אסונות טבע, בקשיים בגידול פירות וירקות בסיסיים, ובעליית פני הים. גם כאן בישראל זה כבר מורגש: הקיץ נעשה ארוך ולוהט יותר, החורפים קצרים ויבשים, וגלי חום ושיטפונות הפכו לתופעה מוכרת למדי.
נכון, לפעמים זה מעייף לשמוע שוב ושוב על אותו נושא. אבל אין לנו את הפריבילגיה להיות אדישים. אין לנו את הפריבילגיה לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. עלינו להכיר את הבעיה, ללמוד עליה, ולהבין את ההשלכות – כי כדור הארץ הוא הבית היחיד שלנו - של כולנו.
אחת הדרכים להאט את שינוי האקלים, אם זה עדיין אפשרי, היא קודם כול להבין מה הגורמים לשינוי ואז לקחת פעולות להפחתת או להפסקת השימוש בגורמים העיקריים לחלוטין.
לכן, במאמר הזה נסקור את הגורמים לשינוי האקלים – ואיך ניתן לבלום אותם.
מהו שינוי אקלים?
סביר להניח ששמעתם את המונח הזה פעמים רבות בחדשות ובעיתונות בעשור האחרון, אבל לא תמיד ברור לגמרי למה מתכוונים כשמדברים על "שינוי אקלים".
במילים פשוטות, שינוי אקלים הוא השינויים ארוכי-הטווח בטמפרטורות ובדפוסי מזג האוויר על פני כדור הארץ.
לדברי מדענים, התופעה מתרחשת כבר משנות ה־1880, והשפעותיה מעורבות – מעט חיוביות, אך בעיקר שליליות.
שינוי האקלים קשור קשר הדוק להתחממות הגלובלית, ולעיתים שני המושגים מתבלבלים. ההתחממות הגלובלית מתייחסת להשפעת גזי החממה על האטמוספרה, שמביאה לעלייה מתמדת בטמפרטורות הממוצעות בעולם.
שינוי האקלים כבר מזמן אינו תופעה נקודתית – הוא קורה בכל מקום. בישראל אפשר לראות זאת בקיצים קשים במיוחד, בחורפים שחונים, בגלי חום מתישים ובשיטפונות פתאומיים. בעולם כולו אפשר למצוא עוד ועוד דוגמאות: אסונות טבע, בצורות ממושכות, סופות והצטברות נזקים בקצב מסוכן.
אבל האם לשינוי האקלים יש גם השפעות חמורות? בוודאי! נבחן אותן בהמשך.
מהן ההשפעות החברתיות והכלכליות של שינוי האקלים?
ישנם מנהיגים ואנשים בעלי השפעה שטוענים כי שינוי האקלים וההתחממות הגלובלית הם "המצאה" של פעילים סביבתיים. בפועל – אין טעות גדולה מזו.
שינוי האקלים היא לא קונספירציה, אלא מציאות שניתן לראות ולהרגיש בבירור דרך ההשלכות החברתיות והכלכליות שלה. למשל:
השפעות חברתיות:
- ביטחון תזונתי: אסונות טבע פוגעים בגידול מזון בסיסי – פירות, ירקות ותבואה. בישראל רואים את זה בבצורות שפוגעות בחקלאות בצפון ובדרום, ובשיטפונות שמחריבים שדות חקלאיים. גם הייבוא מושפע, כשדרכי תחבורה ונתיבי שיט נפגעים.
- בריאות: שינוי האקלים מעמיס על מערכות הבריאות. פגיעות סביבתיים ממכות חום, חום קיצוני, שרב, חמסין, הצפות או סופות דורשות טיפול חירום מיידי. מעבר לכך, התפשטות של מחלות הקשורות למזג האוויר – כמו מחלות המועברות ביתושים – עלולה לגדול.
- משפחות וקהילות: אחרי אסון טבע משפחות עלולות להתפזר, קהילות שלמות נעקרות מבתיהן, ולעיתים עוברות חודשים ארוכים עד שחיי היומיום מתייצבים מחדש.
שלושת אלה הם רק חלק קטן – הרשימה הרבה יותר ארוכה.
השפעות כלכליות:
- פגיעה במשאבי טבע ותשתיות: בכל העולם, וגם בישראל, אסונות טבע גורמים נזק ליערות, שדות, כבישים וגשרים. תיקון הנזק עולה מיליארדים, והכסף מגיע בסופו של דבר מהכיס של הציבור – דרך מיסים או יוקר מחיה.
- לחץ על התקציב הלאומי: ככל שממשלות נאלצות להשקיע יותר בהגנה מפני נזקי האקלים ובשיקום אחרי אסונות, נשאר פחות כסף להשקיע בתחומים אחרים – חינוך, בריאות, ביטחון ורווחה.
- השפעה על אנשים פרטיים: העלויות מגיעות גם אלינו. ביטוחי דירה ורכב מתייקרים, יש מי שנאלצים לעבור דירה או לשקם בית שנהרס, ולעיתים פשוט להחליף רכוש שנפגע – וזה הופך להיות סיפור יקר מאוד.
בקיצור – שינוי האקלים גובה מחיר כבד, לא רק מהטבע אלא גם מהחברה ומהכיס שלנו.
מהם 10 הגורמים המרכזיים לשינוי האקלים?
מאות מדענים ברחבי העולם חוקרים את שינוי האקלים כבר עשרות שנים, וכיום ברור מהם הגורמים העיקריים להתחממות הגלובלית – ואיך הם פוגעים בכדור הארץ שלנו.
כל הגורמים ההרסניים לשינוי האקלים נגרמים מפעילות אנושית. זה לא עניין של עונתיות, או מחזוריות כדור הארץ, אלא השלכות של פעילות אנושית שהפכה לתעשייתית ומוגזמת.
כדי שנוכל להבין את הבעיה ולעבוד יחד לפתרונה, נסקור את עשרת האשמים המרכזיים בהתחממות הגלובלית:
דיג יתר
דגים ופירות ים הם מזון בריא ומזין, אבל דיג יתר פוגע אנושות באוקיינוסים. בלי אוקיינוסים בריאים – האנושות כולה בבעיה רצינית. תעשיית הדיג בעולם הפכה לאגרסיבית מדי: ספינות דיג ענקיות מזהמות את הים, והדגה מצטמצמת. רשתות דיג ענקיות נחתכות ונזרקות בים שמשמידות אלמוגים וקבוצות דגה ענקיות. התוצאה – ירידה במגוון הביולוגי בים. גם בישראל רואים זאת בים התיכון, שבו מינים רבים נעלמים או נחלשים.
נפט וגז (דלקים מאובנים)
מרבית תחומי התעשייה, התחבורה והחיים היומיומיים מבוססים עדיין על נפט וגז. בכל פעם שאנחנו ממלאים דלק לרכב או משתמשים בגז לבישול, נפלטים גזי חממה שתורמים למשבר האקלים. מעבר לאנרגיות מתחדשות – כמו שמש ורוח – הוא קריטי. בישראל יש יתרון גדול בתחום הזה, בזכות ריבוי השמש, אך עדיין צריכת הגז הטבעי גבוהה. הנפט, הפחם והגז הטבעי הם מקורות האנרגיה המזיקים ביותר לסביבה. שריפתם גורמת לפליטות אדירות של פחמן דו-חמצני ומתאן, מזהמת סביבות טבעיות והורסת מערכות אקולוגיות.
תעשייה מזהמת
התיעוש המודרני אמנם מאפשר לנו לייצר כמעט כל מוצר בלחיצת כפתור, אך הוא גם משאיר אחריו פסולת רעילה, זיהום קרקע ואוויר, וכמויות עצומות של פליטות גזי חממה. הפתרון: מעבר לייצור נקי יותר ושימוש בחומרים מתכלים. פסקה זאת מסכלת ישירות בעניים שלכם, המשתמשים בכלים חד-פעמיים בכמעט כל ארוחה, בטענה שזה ״קל יותר פשוט לזרוק הכל״. נכון, זה קל יותר, אבל באיזה מחיר?
חקלאות ותעשיית הבשר
לא כולם מודעים לכך, אבל גידול בעלי חיים לבשר ולמוצרי חלב הוא מהגורמים המרכזיים לשינוי האקלים. שטחים ירוקים עצומים נכרתים כדי לאפשר מרעה, ופרות ופולטים מתאן – גז חממה עוצמתי. גם בישראל תעשיית החלב והבשר תורמת לזיהום, אם כי יש מגמה הולכת וגוברת של מעבר לתזונה צמחית.
תחנות כוח
על אף שכולנו זקוקים לחשמל על מנת לשמור על ולהמשיך את הפעילויות היומיומיות שלנו ללא מפריע. תחנות כוח גורמות לשינוי האקלים להתפתח ולהחמיר במהירות גבוהה יותר משאנו יכולים להתמודד איתה. שריפת פחם, למשל, אחראית לכ־46% מפליטות הפחמן בעולם. בישראל אמנם מתקיים מעבר מתמשך לאנרגיות מתחדשות, אבל עדיין תחנות כוח רבות מופעלות בגז טבעי ובדלקים מזהמים.
צרכנות יתר
אנחנו קונים הרבה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים. ייצור המוני, משלוחים מכל קצוות העולם, ושימוש במוצרים חד-פעמיים – כל אלו מגדילים את טביעת הרגל הפחמנית שלנו. גם בישראל רואים זאת: שימוש מופרז בכלים חד־פעמיים, צריכת בגדים זולים ב"פאסט פאשן" וזריקת מזון. תרבות ה״שפע״ שלנו, שולחן מלא מטעמים ומאכלים, אומנם נחמד מאוד לנו ולאורחים, אך לבסוף אנו לרוב זורקים חלק מזה (יש כאלה שזורקים הכל) לפח. לא חבל על הסביבה והכיס שלנו?
אשפה ומזבלות
מאחר שאנחנו צורכים וקונים יותר מאי־פעם, אין זה מפתיע שכמות האשפה גדלה בהתאם – במיוחד אשפה חד־פעמית ואריזות פלסטיק. הבעיה היא שרוב המוצרים שאנחנו קונים לא ניתנים לשימוש חוזר או למחזור אמיתי, והתוצאה היא מזבלות שהולכות ותופסות יותר ויותר שטח.
כאשר פסולת מתפרקת במטמנות, היא משחררת לאוויר גזים רעילים – כמו מתאן – שתורמים ישירות להתחממות הגלובלית. בישראל, למשל, יש לנו הר מפורסם וגדול מאוד – הר חירייה לשעבר (פארק אריאל שרון) – תזכורת לכך שהפסולת שלנו לא נעלמת, אלא מצטברת.
אך הישראליים הטיפוסיים שאנו, הפכנו בעיה לפיתרון!
הר חירייה הוא כעת לא רק מזבלה. אנו משתמשים בגזים שנפלטים ממנו ליצור חשמל, ובחלק מהפסולת הממוחזרת שלנו לדלק שריפה.
תחבורה
רכבות, מטוסים, מכוניות ואוטובוסים מקדמים אותנו מנקודה לנקודה – אבל רובם עדיין מבוססים על שריפת דלקים מזהמים. כלי רכב מונעי בנזין ודיזל פולטים כמויות עצומות של פחמן דו־חמצני. זו הסיבה שהשימוש ברכבים חשמליים הולך וצובר תאוצה בעולם וגם בישראל. בחלק מערים גדולות באירופה (לונדון לדוגמה) יש אפילו קנסות או איסורי כניסה עם רכבי דיזל.
כריתת יערות (דיפורסטציה)
כריתת יערות נרחבת, בעיקר לצורך חקלאות ותעשייה, משמידה בתי גידול של חיות, חרקים, ציפורים וצמחים. בנוסף, העצים – שהם "הריאות הירוקות" של כדור הארץ – ממירים פחמן דו־חמצני לחמצן. ככל שכורתים יותר עצים, האוויר שאנו נושמים נהיה פחות נקי, והאטמוספרה נשארת עמוסה בפחמן.
חשוב להדגיש שהגורמים שפורטו לעיל – מזבלות, תחבורה, דיג יתר, דלקים מאובנים, חקלאות תעשייתית, תחנות כוח, כריתת יערות ועוד – אינם מופיעים לפי סדר או היררכיה מסוימת. כולם מזיקים לכדור הארץ באופן שונה, כל אחד מהם חמור בדרכו שלו.
נכון, יש סיבות שאנחנו כאנשים פרטיים לא יכולים לפתור בעצמנו. וכמובן, חייבים למצוא את האיזון הבריא בין לקיחת אחריות וטיפול במשבר האקלים לבין נוחות היומיומית שלנו. אבל להיות מודעים, להעלות מודעות ולשנות הרגלים – אלו צעדים ראשונים ומשמעותיים (ורוב אירופה מוכיחה שגם לא מסובכים או מכבידים). כל קול וכל פעולה קטנה מצטברים, ואם נדרוש שינוי – ממשלות ותעשיות ייאלצו לפעול כדי לעצור את משבר האקלים.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
