מוזיקת פופ היא תופעה מוזיקלית עולמית, עם מיליוני מעריצים בכל רחבי העולם. היא קליטה, קצבית, ופשוט גורמת לנו לזוז. השם פופ נגזר מהמילה פופולרי, מה שנכון מאוד לגבי שירי פופ. אבל מה בעצם הופך שירי פופ לכל כך פופולריים כפי שהם היום? כיצד ז'אנר מוזיקלי שלם הצליח לשבות את לבבותיהם של כל כך הרבה אנשים מכל קצוות האוכלוסייה?
הצטרפו אלינו למסע אל עולם שירי פופ, בו נצלול עמוק לסיפור עלייתו המטאורית של הז'אנר, נציג שירי פופ באנגלית, נבחן את האמנים האמריקאים שהפכו לאייקונים של הז'אנר, נבין את הסיבות להצלחתו המסחררת, ונגלה את ההשפעה המפתיעה שיש לשבדיה על מוזיקת הפופ האמריקאית. אם גם אתם רוצים ללמוד עוד על התרבות שמעניינת באמת, מצפה לכם חוויה מתקתקה במיוחד. ולכו תדעו, עם שיעור פיתוח קול אולי תהיו כוכבי פופ הבאים.
שורשיה העמוקים של מוזיקת הפופ
על אף ששירי פופ כפי שאנו מכירים אותם היום הגיעו לשיא הפופולריות שלהם בשנות ה-60 עם להקות בריטיות כמו הביטלס, שורשיו של הז'אנר נטועים עמוק יותר בהיסטוריה של המוזיקה. למעשה, ניתן למצוא אלמנטים של פופ כבר במוזיקה הפופולרית של תחילת המאה ה-20.
בשנות ה-50, עם עליית הרוקנרול, אמנים כמו אלביס פרסלי וצ'אק ברי שילבו אלמנטים של מוזיקת קאנטרי, בלוז וגוספל, ויצרו צליל חדש וקליט שכבש את לבבותיהם של צעירים רבים. אמנים אלו, לצד זמרים כמו פרנק סינטרה ודין מרטין, הניחו את היסודות למוזיקת הפופ המודרנית.
הביטלס, עם להיטים כמו "Love Me Do" ו-"She Loves You", לקחו את הצליל הזה צעד אחד קדימה, והוסיפו לו אלמנטים של הרמוניה ווקאלית מורכבת ומלודיות קליטות. ההצלחה של הביטלס פתחה את הדלת עבור אמנים בריטים רבים אחרים, כמו הרולינג סטונז, לד זפלין, ועוד, שהפכו את הרוקנרול הבריטי לתופעה עולמית. עם זאת, הצלחתה המטאורית של להקת הביטלס היוותה את יריית הפתיחה של התפשטות שירי פופ בעולם כולו.
שירי פופ באנגלית לא נותרו רק בגבולות בבריטניה לאורך זמן. זמרי פופ אמריקאים כמו מייקל ג'קסון ומדונה לקחו את הז'אנר צעד אחד קדימה, והפכו לאייקונים של מוזיקת הפופ בשנות ה-80 וה-90. ג'קסון, עם אלבומים כמו "Thriller" ו-"Bad", שבר שיאי מכירות והפך לאחד האמנים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. מדונה, עם להיטים כמו "Like a Virgin" ו-"Vogue", משלבת עד היום סגנונות מוזיקליים רבים כמו דאנס ו-R&B, והיא אחת הנשים המשפיעות ביותר בתעשיית המוזיקה.
להקות בנים: התופעה שכבשה את העולם
שנות ה-90 הביאו איתן גל חדש של שירי פופ: להקות בנים. New Kids on the Block סללו את הדרך, עם להיטים כמו "Step by Step" ו-"You Got It (The Right Stuff)" שגרמו לבני נוער (ובעיקר לבנות נוער) בכל העולם לצרוח בהתרגשות. אחריהם הגיעו להקות כמו Backstreet Boys ו-NSYNC שהפכו את התופעה לעולמית.
Backstreet Boys, עם שירים כמו "I Want It That Way" ו-"Quit Playing Games (with My Heart)", ו-NSYNC עם להיטים כמו "Tearin' Up My Heart" ו-"Bye Bye Bye", כבשו את מצעדי הפזמונים והפכו לאלילי נוער. עם זאת, זמרי פופ אמריקאים לא נותרו רק בגבולות ארה"ב, וגם כאן בישראל, להקות הבנים היו פופולריות למדי ואפילו הצמיחו "שיבוטים" כמו להקת "היי פייב", להקת בנים ישראלית שחרשה את המצעדים אי שם בשנות ה-90.
צילום: AverageSizedMuskrat, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons.
אותן להקות לא הצליחו רק בזכות שירי פופ קליטים. הן שילבו הופעות מושקעות עם כוריאוגרפיה מרשימה, תלבושות ססגוניות ומראה חיצוני מושך. הן יצרו מותג שלם, שכלל מוצרים נלווים כמו פוסטרים, קלפים ואפילו בובות. המעריצים, בעיקר מעריצות, הפכו לקהילות שלמות, והתופעה יצרה תרבות של הערצה חסרת תקדים. להקות הבנים האמריקאיות הוכיחו שוב את כוחו של הפופ ליצור קהילות של מעריצים נלהבים, לחבר בין אנשים ולגרום להם להרגיש חלק ממשהו גדול יותר.
מה בעצם הופך שיר פופ לכל כך מצליח? והאם יש מתכון סודי, כזה שמכיל מרכיבים מדויקים היוצרים את שיר הפופ המושלם?
לא רק בנים: עלייתן של נסיכות הפופ
במקביל ללהקות הבנים, זמרות אמריקאיות כמו בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה פרצו למצעדים עם שירי פופ קצביים ומלאי אנרגיה. ספירס, עם להיטים כמו "…Baby One More Time" ו-"Oops!… I Did It Again", הפכה לאייקון פופ עולמי, וסללה את הדרך עבור זמרות פופ רבות אחרות. ספירס שילבה תדמית של "הנערה השכנה" עם הופעות פרובוקטיביות, ויצרה סביבה באזז תקשורתי עצום.
גם כריסטינה אגילרה, עם קולה העוצמתי ושיריה מלאי העוצמה כמו "Genie in a Bottle" ו-"What a Girl Wants", הפכה לכוכבת ענקית. היא שילבה אלמנטים של R&B ופופ לטיני במוזיקה שלה, והוכיחה שזמרות פופ יכולות להיות גם בעלות קול ייחודי וגם כוכבות מסחריות.
שתי הזמרות, יחד עם אמניות כמו ג'סיקה סימפסון, מנדי מור, ג'ניפר לופז ועוד רבות יצרו גל חדש של "נסיכות פופ" שביצעו שירי פופ נשיים, והפכו למודל לחיקוי עבור נערות רבות ברחבי העולם. הן הוכיחו שגם נשים יכולות לשלוט במצעדים, להוביל קהילות של מעריצים, ולהפוך לאייקוניות תרבות.
שיתופי הפעולה של נסיכות הפופ עם ראפרים בשנות ה-2000 תרמו רבות לעלייה בפופולריות של מוזיקת ההיפ הופ והראפ, וחשפו את הז'אנר לקהל חדש. זמרות כמו כריסטינה אגילרה וג'ניפר לופז שילבו ראפרים בשירי הפופ שלהן, ויצרו שילובים מוזיקליים חדשניים ומעניינים.
אגילרה שיתפה פעולה עם רדמן בשיר "Dirrty", ועם ליל קים בשיר "Can't Hold Us Down". לופז שיתפה פעולה עם ג'ארול בלהיט הענק "I'm Real", ועם פאט ג'ו בשיר "Ain't It Funny (Murder Remix)". שיתופי פעולה אלו לא רק הוסיפו גיוון מוזיקלי לשירי הפופ, אלא גם קירבו בין שני עולמות מוזיקליים שונים, ותרמו לקבלה רחבה יותר של ההיפ הופ והראפ במיינסטרים.
ענקי הפופ הגבירו את הרצון של אנשים ללמוד לשיר וכיום זה הפך אפילו קל יותר עם שיעורי פיתוח קול אונליין.
למרות ההשפעה הרבה והצמיחה המטאורית של שירי פופ במיינסטרים העולמי, עדיין לא לגמרי ברור מה בעצם הופך שיר פופ לכל כך מצליח? והאם יש מתכון סודי, כזה שמכיל מרכיבים מדויקים היוצרים את שיר הפופ המושלם?
הפורמולה הסודית לכתיבת שיר פופ
אחד מסודות הקסם של שירי פופ טמון בפשטותם. מבנה שיר אופייני יתבסס על חזרה של בית ופזמון, כאשר לעיתים קרובות יופיע גשר מוזיקלי באמצע השיר כדי לשבור את המונוטוניות. הפזמון, המהווה את לב ליבו של השיר, הוא החלק הזכיר ביותר, זה שנתקע לנו בראש ומסרב לעזוב, ולכן חשוב שיהיה קליט וקצר.
מילות השיר בדרך כלל פשוטות וקלות להבנה, ועוסקות בנושאים אוניברסליים כמו אהבה, פרידה ושמחה, בשפה נגישה וברורה. הלחן, המרכיב המוזיקלי שתפקידו לחבר אותנו לרגש, מתוכנן בקפידה כדי שיהיה קליט ויזמזם לנו בראש זמן רב לאחר שהשיר הסתיים.
המרכיב האחרון בפורמולה הסודית לכתיבת שירי פופ הינו אותו "גשר" מפורסם המכונה גם C Part. ה-C Part הוא קטע נפוץ מאוד בשירי פופ שתפקידו להוסיף עניין וגוון לשיר, ולשבור את המונוטוניות של מבנה בית-פזמון שחוזר על עצמו. בדרך כלל, ה-C Part יציג מלודיה והרמוניה שונות מאלו של הבתים והפזמון. זה יוצר ניגודיות ומעניק לשיר תחושה של התפתחות ודינמיות.
לרוב, ה-C Part מופיע אחרי הפזמון השני, אך לעיתים הוא עשוי להופיע גם במקומות אחרים בשיר. אומנם אין לו אורך קבוע, אך מעבר לתפקידו כגורם מגוון, ה-C Part יכול לשמש גם כמנוע עלילתי או רגשי בשיר. הוא יכול להציג נקודת מבט חדשה, להעמיק את המסר של השיר, או להוביל לרגע שיא.
מי שמבינים דבר או שניים בכתיבת שירי פופ בכלל ובהטמעת C Part בלתי נשכחים הם, למרבה ההפתעה, השבדים. המדינה הקפואה שבצפון אירופה ייצאה את להקת "אבבא" (ABBA), אחת מלהקות הפופ הגדולות ביותר בכל הזמנים. אולם, המצטיין מכולם, ואולי מחולל להיטי הפופ הגדולים בעולם, הוא אדם צנוע ושקט בשם מקס מרטין.
הפלישה השבדית: מקס מרטין והצליל החדש
אין ספק שמקס מרטין הוא דמות מפתח בהתפתחות הפופ המודרני. יכולתו לזהות את הנוסחה המנצחת של שירי פופ, לשכלל ולעדכן אותה תוך שילוב אלמנטים חדשניים, היא שהפכה אותו לאחד המפיקים המוזיקליים המצליחים ביותר בכל הזמנים.
"סאונד מרטין" הייחודי מתאפיין במספר אלמנטים מרכזיים: לחנים קליטים ומלודיים שנתקעים בראש, שימוש בכלים אלקטרוניים ליצירת סאונד מודרני, הקפדה על מבנה שיר קלאסי עם טוויסטים מפתיעים, ועיבודים ווקאליים שמבליטים את קולות הזמרים. אין כל צל של ספק כי ההשפעה של מרטין על תעשיית המוזיקה היא עצומה. הוא עזר לעצב את הצליל של שירי פופ באנגלית, והשפיע על דורות של מפיקים וכותבי שירים.
אבל מרטין אינו לבד. הוא חלק מגל של מפיקים וכותבי שירים שבדים שהשפיעו רבות על עולם הפופ, ביניהם Shellback, שעבד עם אמנים כמו טיילור סוויפט ואדל, ו-Bloodshy & Avant, שעבדו עם כוכבות כמו בריטני ספירס ומדונה. יחד, הם יצרו מעין "בית ספר" שבדי לכתיבת והפקת פופ, שמתאפיין במקצועיות, חדשנות ודיוק.
בין חדשנות למסורת
שירי פופ ממשיכים להתפתח ולהשתנות גם היום. זמרי פופ אמריקאים הם כבר מזמן לא היחידים הניצבים על הפודיום. אמנים בריטים כמו דואה ליפה והארי סטיילס או אוסטרלים כמו קיילי מינוג וטרוי סיוון שולטים זה מכבר במצעדי הפזמונים ברחבי העולם ומשלבים אלמנטים של פופ עם ז'אנרים אחרים, כמו R&B, היפ הופ, מוזיקה אלקטרונית ואפילו נגיעות של מוזיקה דתית כמו גוספל שמגיח הישר מהכנסיות הנוצריות בארה"ב.
למרות המודרניות והחדשנות, ניכרת חזרה לפופ מסורתי יותר של שנות ה-80 ולצלילים הסינתטיים המאפיינים אותו. תופים אלקטרוניים ומלודיות עם ניחוח רטרו חזרו לאופנה. גם המוזיקה הלטינית צוברת פופולריות רבה, ואמנים לטיניים רבים, כדוגמת מאלומה או בד באני, הפכו למפורסמים בן-לילה.
מה שבטוח, שירי פופ הם לפעמים כל מה שצריך כדי להפוך יום גרוע ליום אופטימי ומלא בשמחה. הקצב הקליט, החזרתיות הנעימה, האורך שמתאים בול לזמן הממוצע של שיר, ומעל הכל, המוזיקה, מזקקים את הפופ לתמצית שכולה כיף טהור. אבל אם אתם מחובבי הז'אנר, אתם לא צריכים שנגיד לכם את זה. אתם כבר לגמרי יודעים את זה בעצמכם.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
