כשמדברים על בית ספר למשחק, לא כל שיטת משחק מתאימה לכל שחקן, ובטח שלא כשמדובר בשיטת ה-Method. זו טכניקה עמוקה, טוטאלית ולעיתים אפילו קיצונית, שדורשת לא רק כישרון אלא גם הכנה מנטלית וליווי מקצועי צמוד. השחקנים שנכנסים לעומק הדמות, לא רק לומדים את השורות שלה אלא ממש חיים אותה.
ובתוך כל זה, צמחה שיטה ייחודית שנחשבת היום לאחד הסימנים המובהקים של מצוינות במשחק, שיטת אקטורס סטודיו. אבל מה שמכונה בפשטות "אולפן השחקנים", בית הספר למשחק בעיר ניו יורק, הוא הרבה יותר מסתם גישה מקצועית; זו ממש דרך חיים לשחקנים ששואפים לקחת את היכולות שלהם לרמה הבאה.
במאמר הזה נצלול לעולם המרתק של "אולפן השחקנים", נבין איך הכל התחיל, מה עומד מאחורי השיטה, ולמה כל כך הרבה שחקנים מכל העולם, ובעיקר אלה שמתחילים את דרכם בתוך בית ספר למשחק, ממשיכים לבחור בה עד היום.
ההיסטוריה של בית הספר למשחק "אולפן השחקנים"
בית הספר למשחק אקטורס סטודיו הוקם בשנת 1945 בניו יורק, ממש בלב מנהטן, על ידי אליה קאזאן, שייריל קרופורד ורוברט לואיס. בהמשך הצטרף לי סטרסברג, שהחזיק במושכות עד 1982. מה שהתחיל כארגון לשחקנים מקצועיים, במאים ומחזאים' הפך עם השנים לאחד המקומות המשפיעים ביותר על תחום המשחק, לא רק בתיאטרון אלא גם בקולנוע ובטלוויזיה.
השיטה שפותחה שם נולדה מתוך תיאטרון ה-GROUP בשנות ה-30, בהשראת 7 השיטות של סטניסלבסקי. שלושה מורים עיצבו את הבסיס שלה: סטרסברג עם הגישה הפסיכולוגית, סטלה אדלר עם הדגש הסוציולוגי, וסנפורד מייזנר שהתמקד בהתנהגות. השילוב הזה יצר שיטת משחק עמוקה, תובענית, ומרגשת.
כל אחד משלושת המורים תרם היבט ייחודי שהציב את הסטנדרט להצלחת השיטה.
- לי סטרסברג מזוהה עם ההיבטים הפסיכולוגיים, והוא התמקד בטכניקת זיכרון רגשי או זיכרון שחזור.
- סטלה אדלר ייצגה את ההיבטים הסוציולוגיים, כלומר ששחקנים צריכים למצוא אמת בטקסט דרך רגשות פנימיים, חוויות ונסיבות.
- סנפורד מייזנר התמקד בהיבטים ההתנהגותיים.
בסטודיו, שחקנים עבדו יחד כדי לעצב את כישוריהם בסביבה פרטית, מה שאיפשר להם לקחת סיכונים כשחקנים, דבר שלא היה אפשרי בתפקידים מסחריים. בהתחלה, השיטה שימשה להפקות תיאטרון מסוימות, ורק בהמשך הוכנסה להוליווד ולקולנוע, והשיטה הגיעה לקהלים שמעבר לבמה.
שיטת משחק טוטאלית: מה זה בעצם Method?
שיטת Method, שמזוהה עם אקטורס סטודיו, היא גישה שמבוססת על חיבור רגשי עמוק לדמות. לא מדובר רק בללמוד טקסט, אלא להרגיש אותו, לחיות אותו. שחקנים שלומדים בבית הספר למשחק הזה מפתחים את היכולת "להפוך להיות" הדמות, לא רק לגלם אותה.
תרגילים שמבוססים על זיכרון רגשי, זיכרון חושים ותרגול של "כאילו" (ה-magic if), משולבים כדי להגיע למשחק אמין ומלא עומק. יש כאלה שמוסיפים גם עבודה עם פסיכולוג, בעיקר כשמדובר בדמויות מאתגרות במיוחד. כל זה הופך את לימודי המשחק בניו יורק לחוויה עמוקה, ולא רק קורס חווייתי.
שיטת המשחק של "אולפן השחקנים" מאמנת שחקנים להשתמש בעצמם הפיזי, המנטלי והרגשי כדי ליצור דמות, ומדגישה כיצד חוויה אישית יכולה להצית את הדמיון של השחקן.
מעניין לראות עד כמה הגישה הזו מחזירה אותנו לעקרונות הבסיסיים של סרטים אילמים בקולנוע, שבהם לא היו מילים, רק הבעות, תנועות גוף ורגש חי. שיטת Method שואבת מאותן איכויות, ודורשת מהשחקן להביע אמת פנימית גם בלי להסתמך על שינון של טקסט והקראתו.
שימוש בתרגילים של לי סטרסברג גם מפתח את תוכן הכישרון של השחקן וגם מספק מפת דרכים ליצירת הדמות באופן אישי. השימוש בחוויות החיים של השחקן עצמו בדמיון היצירתי מחדיר לכל בחירה מחשבה אמיתית, רצון, תחושה, פעולה ורגש, מה שמוביל להתנהגות בעלת עומק פסיכולוגי.
ההשפעה הפסיכולוגית של השיטה
עם כל היתרונות, חשוב לדעת שלשיטה הזו יש גם צדדים פחות פשוטים. יש שחקנים שנשארו "בתוך הדמות" הרבה אחרי סיום הצילומים או ההצגה. זה קורה כשהרגש לא מספיק מתוחם ולמעשה נשפך אל תוך החיים האישיים. לפעמים זה עלול לגרום לבלבול, חרדה או קשיים בשינה.
מצד שני, כששומרים על איזון, מדובר באחת השיטות הכי מרגשות שיצא לנו לראות, כמו למשל בסרטים בשחור לבן של פעם, שם השחקנים היו צריכים לשדר רגש בלי מילים. הסיכון בשיטה הזו הוא שהיא עלולה להוביל לשינויים בנפש ובהתנהגות שלך למשך כל זמן שבו אתה נמצא בתוך הדמות. זה קורה כאשר הרגשות של הדמות אינם מופרדים, והם עלולים להשפיע על תחומים אחרים בחייו של השחקן, ובכך לפגוע בנפשו.
שיטת המשחק של "אולפן השחקנים" היא טוטאלית ומוציאה את הצדדים החשופים ביותר של השחקנים, אבל לא מעט מהם הודו כי היה להם קשה לחזור לעצמם לאחר סיום התפקיד, והתקשו להיזכר מי הם.
מומלץ לדעת מראש את ההשלכות שהשיטה עלולה לעורר אצל אנשים מסוימים. כדאי לקרוא עליה כמה שיותר ולהיות מודעים להשפעות הפסיכולוגיות שלה. שיטת Method, כאשר מיישמים אותה נכון, היא בעיקר משחק עמוק, דרך שינוי מחשבות ופעולות, ואינה אמורה לגרום למצבים שליליים כמו פחד, חרדה, בושה או חוסר שינה.
הוליווד, הודו, ואיפה לא: איך השיטה כבשה את העולם
ככל ששיטת Method התפתחה, היא חצתה גבולות והפכה לגישה מועדפת בקרב שחקנים ברחבי העולם, מהוליווד ועד תעשיית הקולנוע בהודו. בבית הספר למשחק בניו יורק, שזכה למעמד כמעט מיתולוגי, למדו שמות כמו מרלון ברנדו, ג'יימס דין ודסטין הופמן, שהפכו את השיטה לסמל של איכות והשפיעו על דורות של שחקנים אחריהם.
מאז שהשיטה נכנסה לקולנוע, היא קיבלה כמה גרסאות: יש שהתמקדו בעבודת גוף או קול, אחרים בנו את הדמות מתוך חוויות חיים או דחפים פנימיים. דוגמה מובהקת היא דמות הג'וקר, שזכתה לטיפול Method של ממש.
הית' לדג'ר, חואקין פיניקס וג'ארד לטו, כל אחד מהם לקח את הדמות למקום אחר, אבל כולם נכנסו אליה עד הסוף. חואקין ירד במשקל והסתובב ברחובות ניו יורק בלבוש מלא של ליצן. לטו לא יצא מהדמות לאורך כל הצילומים של יחידת המתאבדים, ושלח מתנות מוזרות לקאסט, כולל עכבר מת.
גם השחקנית שרליז ת'רון בחרה בגישה דומה בסרט Monster, שלמענו עלתה 14 קילו ועברה טרנספורמציה מוחלטת שטישטשה את יופיה וכיערה אותה לחלוטין. התפקיד הטוטאלי הזה אפילו זיכה אותה בפרס האוסקר היוקרתי.
בהודו, דיליפ קומאר היה חלוץ השיטה עוד בשנות ה-40, הרבה לפני שהמונח "Method" הפך לשגור. בלי לימודי משחק פורמליים, הוא שאב השראה ממרלון ברנדו והביא איתו משהו חדש למסך, גישה רגשית, עמוקה ואמינה. קומאר נחשב לאחד מגדולי השחקנים של שנות ה-50 וה-60, והשפיע על שחקנים כמו אמיטאב באצ'אן ונסירודין שאה, שהמשיכו את דרכו.
אז למה בכלל ללמוד את זה?
לימודי משחק הם הרבה מעבר לשינון טקסטים או עמידה על במה, הם תהליך של גילוי עצמי, של כניסה לעולם רגשי מורכב ושל עבודה יומיומית על הגוף, הנפש והדמיון. במיוחד כשמדובר בשיטת Method, זו לא סתם טכניקה, אלא דרך חיים של ממש.
בכל תפקיד שאתה מגלם, יש בתוכו חלק מסוים ממך. חייב להיות, אחרת זה פשוט לא משחק – זה שקר.
השחקן הנודע ג'וני דפ
מי שבוחר ללמוד בבית ספר למשחק שמתמקד בשיטה הזו, כמו "אולפן השחקנים" בניו יורק, לא מחפש קורס קליל להעביר בו את הזמן, אלא חותר להגיע לעומק, לאמת, ולביצועים שייזכרו הרבה אחרי שהמסך יורד.
רבים מהשחקנים שמגיעים אל לימודי משחק בניו יורק מתחילים משיטת סטניסלבסקי הקלאסית, שמלמדת איך לבנות דמות מתוך כוונה, הקשבה וחיבור רגשי, ומשם ממשיכים להעמיק אל תוך עולמה האינטנסיבי של שיטת Method. השיטה דורשת מחויבות גבוהה, ולעיתים עבודה רגשית לא פשוטה, ולכן חשוב ללמוד אותה עם צוות מקצועי ותחת ליווי מתאים.
הייחוד של "אולפן השחקנים" הוא שהוא מספק סביבה בטוחה לניסוי וטעייה, מקום שבו אפשר לקחת סיכונים אמנותיים אמיתיים, לצלול אל תפקידים מורכבים ולצאת מהם עם כלים לחיים. גם בז'אנרים שנראים קלילים יותר, כמו מחזות זמר מוזיקליים, יש שחקנים שבוחרים לעבוד לפי עקרונות השיטה כדי להביא לבמה עומק, כנות ואמינות רגשית, גם כששרים ורוקדים.
אם אתם חולמים על קריירה בקולנוע, בטלוויזיה או על הבמה, ובמיוחד אם אתם מרגישים שיש בכם משהו שרוצה להתבטא באמת, אין כמו ללמוד את זה במקום שמבין אתכם באמת. בית הספר למשחק הזה, שנמצא בלב ניו יורק, לא רק ילמד אתכם איך לשחק, הוא ילמד אתכם איך להתחבר לעצמכם דרך המשחק.
אהבתם את המאמר? השאירו דירוג.
Loading...
